הלכתי לראות את בוריס היום, זה היה רעיון טוב לבקר אותו ביום שני לפני הצהרים.
בוריס היה נינוח מתמיד וצעק רק על שני לקוחות. הראשון הגיע בשתים עשרה וחצי ובוריס צעק עליו שהוא סוגר בשתים עשרה וחצי ושיבוא בפעם אחרת, השניה הגיעה באחת ובוריס צעק שהוא סוגר באחת. הלקוחה אמרה בהיסוס (ניכר שהיא מכירה את בוריס ויודעת שבעצם אין מה להתווכח) "אולי דג אחד?", בוריס התעלם ממנה והיא הלכה.
כמו שאני אוהבת.
למזלי הגעתי בשתים עשרה ורבע, והיה לי המון סבלנות להרפתקאה ששמה בוריס. שלושת רבעי שעה התבוננתי בוריס והעוזר שלו מכינים הזמנה ענקית (מי זה הלקוח המועדף הזה שקיבל אישור להעדר מהחנות בזמן שבוריס חותך לו? לא נשמע כדבר הזה!).
בוריס והעוזר ניקו קרביים במומחיות מעוררת הערצה. אני כבר מכירה את הכללים ויודעת: כל עוד בוריס עובד על הזמנה קודמת, אסור לשאול איזה דגים יש היום, אסור להשאיר הזמנה וללכת, אסור "לשמור תור", אסור לדבר עם אנשים אחרים בתור,ובשום אופן לא ליזום שום דבר – יש לחכות שבוריס יפנה אליך.
אז שתקתי, והסתכלתי על הכיור שהתמלא בדם ועל הבריכה של הקרפיונים.
פתאום בוריס אמר: טוב, מה את רוצה.
ואני, מעשה איילין של סיינפלד, אמרתי: תראה בוריס. יש לי מתכון לפאיאה עם פירות ים, שמבשלים אותם ביין ומפזרים מלמעלה. איזה דג יתאים לי כתחליף לפירות הים?
הייתה שתיקה לרגע, אני חושבת שבוריס היה מופתע מהחריגה מהפרוטוקול, ואז הוא אמר "אין לי מושג מה את רוצה". שתקתי, כי אני יודעת איזה לב יש לבוריס, ואכן אחרי כמה רגעים הוא נשבר והחלטנו לנסות עם בורי וסלמון וסיכמנו שאחרי כמה נסיונות אגיע לדג הנכון.
בינתיים זיהיתי שבוריס במצב רוח דברנות יוצא דופן, ולכן העזתי לפתח שיחה. כך נודע לי שבוריס עלה מאוקראינה לפני 22 שנים. בתקופה ההיא הצבא ההודי הזמין פרויקט של תיקון מיגים, ובוריס, שהיה מומחה למערכות חשמל של מיגים אותר לתעשיה האוירית עבר סדרה של ראיונות ותחקירים וגויס.
הוא הספיק לעבוד בתעשיה האוירית יום שלם כשההודים ביטלו את הפרויקט. בוריס סירב להצעה להתמחות במטוסי בואינג, כי הכבלים של הבואינג ממש ענקיים, זה כבד מדי, ובוריס קצת מלא ואיך היא יגיע למקום של המדחף (דרך פתח ממש צר)?
או אז הלך בוריס אצל מוכר דגים אחד בבן יהודה, עבד אצלו ללא משכורת עד שלמד את רזי המקצוע, ולפני 20 שנה פתח את החנות שלו, בסימטא שאף אחד לא מגיע אליה אלא אם כן הוא רוצה לקנות דגים אצל בוריס.
ורוצים, כי בוריס הוא מקצוען גדול, הדגים שלו מעולים והוא מנקה אותם ללא דופי. כל כך רוצים עד שמוכנים לקבל געירה עסיסית ובלתי נמנעת, למשל:
"למה לא הזמנת? אין לי זמן עכשיו!"
או
"למה אתה מזמין בטלפון, תבוא ונראה!"
או
"בוריס יש לך סול היום"?
"אני עובד על הזמנה עכשיו. לא יכול לענות לך"
"אבל רק תגיד לי שאדע אם לחכות!!"
"איך אני אענה לך כשאני עובד על הזמנה?!"
או
"בוריס, יש לך בורי?"
"אבל את אוהבת באס!"
"כן!!! יש???"
"לא!".
בנתיים הגיע תורי, ובוריס הכין לי את הבורי, וכל הקשקשים התעופפו בחנות הדגים הקטנה, חלקם נחתו גם עלי. זה המחיר שצריך לשלם בשביל הדגים הכי שווים בעיר ובשביל חווית הקניה האולטימטיבית.
(ואולי, בפעם הבאה שאבוא לשם, בוריס יזהה שזאת אני שכתבה עליו, הוא יגיד "נו פיש פור יו!!", אז אני לא מגלה איפוא החנות שלו. מי שמכיר – יודע).
פאיאה (מבוסס על הפאיאה של מיכליקה!)
3 נקניקיות צ'וריסו (או מה שמוצאים, גם נקנקיות עגל או עוף הולך…)
6 חוטי זעפרן
כפית מים רותחים
2 כפיות שמן זית
4 שיני שום קצוצות
2 בצלים
2 כוסות אורז
קופסת עגבניות מרוסקות
4 כוסות ציר מרק (לי אף פעם אין, מסתדרים)
חצי כוס יין לבן
כפית פפריקה
2 כפיות פטרוזיליה קצוצה
כוס יין לבן
לחתוך את הנקניקיות ולטגן במחבת גדולה עד שהן פריכות, להוציא ולייבש על מגבת נייר.
בכוס קטנה לתת לזעפרן להוציא את הטעם יחד עם כפית המים הרותחים, כחמש דקות.
לטגן בצל ושום עד לריכוך. להוסיף את האורז ולטגן תוך כדי עירבוב שתי דקות. להוסיף את הציר, העגבניות, היין , מי הזעפרן, הפטרוזיליה והפפריקה.
לבשל כעשרים דקות.
בנתיים להרתיח יין עם כמה גבעולי טימין ולבשל בו קוביות דגים (במקור: פירות ים). על החלק הזה אני עדיין עובדת כדי לדעת כמה זמן ואיזה דג הכי מתאים (פתוחה להצעות), אבל הבישול – ממש דקות ספורות.
להוסיף את הדגים לפאיאה ולהגיש.
