את הפוסט הנוכחי אני כותבת מהמחשב הנייד שהשאירה לי אחותי, בעודי יושבת ליד מיטת בית החולים של אימא. אימא הייתה זקוקה לניתוח די פשוט שלהפתעתנו לקח פחות משעה. אך בכל זאת יש שלוש תפרים במקומות שונים, היא חלשה, כואבת ורוב הזמן ישנה. את האמת, אני רגילה להיות בצד השני של המתרס. כשהייתי מאושפזת במשך שבוע לפני שש שנים לאחר ניתוח לב, היא זו שטיפלה בי במסירות אין קץ; ישנה לידי, עשתה לילות כימים וסבלה אותי במשך חודשיים בביתה כשהחלמתי כולי כאובה ודואבת.
איך כל זה מתקשר לספרים על ה"וולנטיינס דיי? קטע. כבר שבוע שאני חושבת ביני וביני "איזו המלצה אכתוב? איזה רומן רומנטי קראתי לאחרונה" וכלום; חוק מרפי שכזה. פשוט לא מצאתי. דווקא היום כשאני עמוסה ולא יכולה להתפנות לכתיבה עד לשעות אלו, מרפי החליט לשחרר קצת. מה אכפת לי בעצם, קיבלתי מתנה משמיים כשנזכרתי דווקא היום בספר שקראתי לפני מספר שנים בשם "באהבה, גרג ולורן".
לורן מנינג היא סגנית נשיא ובעלת ושותפה בחברת "קנטור פיצג'רלד", רעיה מסורה ואם לתינוק בן עשרה חודשים. עד כאן הכול כשורה, אך אז הרה האסון הנורא מכל. ב- 11 בספטמבר 2001 קמה לורן כמידי בוקר ויצאה לעבודה במרכז הסחר העולמי במגדלי התאומים. היא נכנסה לבניין ואז נפלט כדור אש גדול מפיר המעלית. לורן נשרפה ב-80% מגופה. היא הובהלה לבית החולים, מונשמת ומורדמת, ושם התחיל מסעה לחיים. ללורן מנינג יש מזל אחד יש קמע – בעלה גרג. האיש המסור שלה, גרג יושב ליד מיטתה, דואג, נלחם, מטפל ובעיקר אוהב אהבה שאינה תלויה בדבר. גם כשפניה וגופה מלאים בשלפוחיות והיא נזקקת להשתלת עור ולניתוחים מסובכים. כנראה שלורן חשה את האהבה ולאחר בערך חצי שנה עד שמונה חודשים של שיקום (ואולי מעט יותר, אני כבר לא זוכרת) היא מתאוששת ולאט לאט חוזרת לעצמה.
מאוחר בכל ערב, כשגרג חוזר הביתה אל בנו התינוק או לעתים מבית החולים, הוא מעדכן את כל החברים והמשפחה במייל קצר על התקדמותה של לורן. המיילים המרגשים של גרג על אודות סיפור החלמתה של אשתו הופכים לספר רב מכר. גרסה העברית של הספר יצאה בהוצאת מודן בתרגומה הנפלא של נורית לוינסון. אל תדאגו, לא עשיתי לכם ספויילרים. כדי להבין את כמות האהבה, התמיכה והרגש האינסופי שמפגין גרג כלפי אישתו, אתם צריכים לקרוא בעצמכם. אני בכיתי כמה וכמה פעמים ונשארתי פעורת פה לנוכח סיפור אהבה מדהים ומרגש. כך נראית אהבת אמת; אהבה טהורה ללא תנאים.
אני כמובן לא משווה בין הסיפורים. ברור שהוצאת גידול שפיר (טפו, טפו, טפו) אינו קרוב להחלמה מכוויות ב-80% מחלקי הגוף. אך בעודי יושבת במיטה המקבילה לאימא שלי ומגניבה מבט חטוף בכל כמה שניות כדי לוודא שהיא בסדר, אני יודעת דבר אחד: אני רוצה להעניק לה אהבה. להיות שם לצידה בכל רגע ורגע ופשוט לדאוג לה ולתמוך בה. היא האימא הנפלאה שלי שדואגת לי כל הזמן וכעת אני לה. אני אוהבת אותה.