עשיתי טעויות בחיים שלי, את אותן הטעויות שוב ושוב, יודעת שיבוא יום ולא אוכל יותר לברוח, ואצטרך מתישהו להפסיק להאכיל את השדים שלי, אבל זה לא היה הזמן המתאים, באותו הזמן הייתי עסוקה בלעשות הרבה רעש בחוץ כדי שאף אחד לא יראה את הבלגאן שנמצא אצלי בפנים. אבל אתה הצלחת לראות, וזה מה שהפחיד אותי, שהבנת את כל הטריקים שלי. היום, שנתיים אחרי, אני מבינה שפגעתי בך, פגעתי אפילו כמה פעמים … היום אני מבינה שניהלנו מן קשר כזה של פגיעות, אחד פגע בשני. היינו כמו בתחרות מי פוגע בשני חזק יותר עד שנשבר לי, נשבר לי ממך ומהקשר הזה, ומצאתי את עצמי מחפשת מישהו דומה לך במקום אחר, מקום שרחוק ממך, כמה שיותר רחוק ממך אבל עדיין מוכר וקרוב, מקום שבו ארגיש שאני חיה, שארגיש שאש אוכלת אותי מבפנים כי אני עושה משהו שאולי אתחרט עליו אבל זה מה שרציתי, להיות חופשיה! פעם אחת שאלת אותי מה באמת אני רוצה? ואולי לא שאלת כי פחדת מהתשובה שתשמע…
אי אפשר להיות כל היום במיטה, רכסת את הרוכסן שבמכנסיי העבודה השחורים שלבשת. למה? הסתכלת עליי ספק מופתע ספק משועשע , כי זה בלתי אפשרי, דיאנה, את יודעת…אנחנו צריכים לעבוד…התחלתי לעשות תנועות של ציפור עם הידיים, מעדיפה לברוח לדמיונות שלי מאשר לראות אותך מתארגן לעבודה, ונוטש אותי. בצדודית העין רואה אותך מביט בי, מרגישה את כובד הגוף שלך כשהתיישבת לידי בקצה המיטה, מניח את כף היד שלך על הציפור שלי, מונע ממנה מלהמשיך לעוף…טוב לך איתי? שאלת לפתע, לוקח נשימה עמוקה, ובאותו הרגע הרגשתי שאני גאה בך, גאה שאתה כזה אמיץ לשאול שאלה שכזאת אבל לא אמיץ מספיק כדי לשאול את עצמך את אותה השאלה…התרוממתי במהירות מהמיטה, מעיפה את היד שלך ממני, צריכים להתארגן לעבודה, אתה זוכר? ניגשתי לעבר ארון הבגדים, מזיזה את התחת שלי מצד לצד …
שוב לא דיברתי אתך כמה שבועות, רציתי שתניח לי, ושניפגש מדי פעם ותזיין אותי, מצדי כל היום, אבל אתה תמיד איכשהו היית מכניס רגשות ומבלבל את שנינו…את צריכה להחליט, דיאנה, אמילי אמרה לי בבית הקפה השכונתי שישבנו בו, אני יודעת, ליקקתי את הקצף הלבן ממשקה השקדים שהזמנתי, אני מפחדת, לחשתי, ממה? היא ערבבה את כפית הסוכר השלישית בחלב שהזמינה, מדי פעם נראית מגוחכת כשהיא נושפת לכוס, ומנסה לקרר את המשקה החם…לא ידעתי אם זה נכון לשתף את אמילי בכאוס שעובר עליי, לא כי לא רציתי אלא כי משהו בי אף פעם לא סומך על יצורים שהולכים על שתיים, ובמיוחד כשמדובר בנקבות. נו, היא נשמעה חסרת סבלנות, ממה את מפחדת? שעוד פעם אטעה, לחשתי, מסמנת למלצרית שתביא לנו חשבון, מבחינה בהודעה חדשה שקיבלתי, הפעם מההוא- ניפגש הערב בקרייזי דונאטס, כך היה כתוב…
זה נחמד לרקוד מדי פעם, הוא אמר, לועס עוד דונאט, זה משעמם להיות עם אותו אחד כל הזמן, לא? שתקתי, מחכה בסבלנות שהערב הזה יסתיים, ושאעיף עוד קשר מיותר מהחיים שלי. אני לא מבין אותך לפעמים, דיאנה, הוא המשיך, את יכולה להמשיך ליהנות מכמה עולמות, ובאמת שאני מתגעגע אלייך, ההיא נרדמת כל לילה מוקדם וגם הסקס אתה כבר לא מה שהיה …זה פתטי כל השכנוע הזה, אני אחליט אם אני רוצה או לא…
נראה לי שלפחות מישהו אחד כבר הגיע להחלטה, הוא אמר, מצביע על גבר שיושב בשולחן מאחורינו, לובש מכנסי עבודה שחורים שכל כך מוכרים לי, מלטף את הפנים של אמילי…