שלוש שנים נצמדתי אליך, הולכת אתך ממקום מסתור אחד למקום מסתור אחר, אני בורחת משוטרים ואתה מאנשים שקראת להם גנגסטרים, אני חורטת את השמות שלנו על עצים ומאמינה שנהיה ביחד לנצח ואתה, אתה ידעת בסתר לבך שיבוא יום וניפרד. הייתי בת שתים עשרה כשראית אותי באחד הערבים מסתובבת ברחובות עם שקית בגדים שחורה, מחפשת שאריות של אוכל ליד להקת כלבים שרבצה באחת הפינות החשוכות, ואולי זאת לא הפעם הראשונה שראית אותי…ידעת שאני מפחדת מהאנשים השיכורים שהסתובבו ברחוב עם נערות כמוני, נערות משוטטות שברחו מהבית, מחזיקות ביד בקבוקי שתייה חצי ריקים, מתנדנדות מצד לצד, נעלמות בחדרי המדרגות יחד עם האנשים השיכורים האלה שהיו מבטיחים להן אוכל ובגדים חמים, וידעת שאני אוטמת את האוזניים כדי שלא אשמע את הצרחות של הנערות האלה כשהיה מתברר להן שהאנשים האלה הם בעצם שוטרים …חכי, הקול שלך הדהד בין קירות הרחוב באחד הלילות, רואה אותך מתקדם לעברי בצעדים גדולים עם המעיל הארוך שהגיע לך עד הקרסוליים, חכי, חזרת ואמרת בזמן שהתחלתי לרוץ בסמטה החשוכה לכיוון המחבוא שלי, הפינה בה אני ישנה בכל לילה בחודשים האחרונים…
עצמתי חזק את העיניים, מציצה מדי פעם לראות אם אתה בסביבה, נביחות הכלבים הפריעו לי לשמוע את הצעדים שלך מתקרבים אלי יותר ויותר…קחי, הושטת לי חצי כיכר לחם וקופסה קטנה של גבינה, מריחה את ריח הלחם, מנסה להיזכר מתי בפעם האחרונה הכנסתי לפה שלי לחם טרי, נצמדת כמה שיותר קרוב לפינה שבקיר, מתעלמת ממך כדי שתלך, רציתי כל כך שתלך! אני משאיר את זה כאן, אמרת, הקול שלך נשמע רך ונעים, לא כמו האנשים השיכורים שאני שומעת בחודשים האחרונים, ונעלמת.
ככה זה נמשך כמה שבועות. בכל לילה כשהייתי מגיעה למקום המחבוא שלי, הייתה מחכה לי ליד הקיר ארוחה ארוזה בנייר עטיפה חום. אבל במקום לשבת ולאכול הייתי חוטפת במהירות את האריזה ועוקבת אחריך, מתחבאת מאחורי מכוניות בכל פעם שהיית מסתכל לאחור, מנסה להשיג אותך עם הצעדים הגדולים שלך בין ביס לביס אבל בכל פעם היית מצליח להעלם לי מהעיניים. עד שערב אחד קלטתי אותך חומק לאחד הבניינים, ואני אחריך, עולה במדרגות, נמנעת מלהדליק את האור, עולה עוד מדרגה ועוד אחת, מנסה לשמוע את הקול שלך מאחת הדירות…את מחפשת אותי? קירבת לפרצוף שלי גפרור דולק, מבחינה מבעד ללהבה בעיניים החומות שלך ובקמטים שהיו לך על המצח. לא… שיקרתי, מתרוממת על קצות האצבעות כדי שאראה יותר גבוהה, את לא יכולה להישאר כאן, ידעת שזה מה שאני רוצה, זה מסוכן בשבילך.
אבל לא וויתרתי, בכל ערב הייתי יושבת ליד הדלת שלך, ומחכה שתבוא. בהתחלה היית מכניס אותי רק כדי שאוכל משהו חם אבל במשך הזמן התרככת ואפילו פינית לי את החדר שלך כדי שאישן בו. איך אני לבושה? הפתעתי אותך באחד הערבים, לובשת מחוך קטן בלי כתפיות, חצאית לבנה קצרה, ומסביב לצוואר ענדתי את הקולר עם השמש שהכנת לי…את הולכת ונהיית יותר ויותר יפה, אמרת כשכיסית אותי עם המעיל הארוך שלך, אבל את קטנה מדי כדי להתלבש ככה, החיוך נמחק לי מהפנים בבת אחת, ואני לא חושב שנוכל לצאת הערב, המשכת בקול צרוד, נצטרך הלילה למצוא מקום אחר לישון בו.
אבל באותו הלילה לא הספקנו לעזוב, בחצות השחלת אותי לתוך כוך קטן שחפרת בקיר, זוכרת שתרגלנו את זה? אמרת, מסמן לי שאהיה בשקט, מכסה את הפתח עם תמונה ענקית, אם לא אחזור תצאי שיהיה שקט, לחשת. ויצאתי, מבינה שמהיום שקט לא יהיה בלב שלי…