המעצב והאמן – הדומה והשונה

איפה עובר בדיוק התפר שבין אומנות לעיצוב? היכן נגמר האמן ומתחיל המעצב, והיכן המעצב הוא בסך הכול מי שמתעל את האומנות שלו לתוצר מעשי? האם אומנות היא בכל מקרה מעשית, או שעיצוב הוא בכל מקרה אומנותי? אין ספק שהדומה בין התחומים האלה, תחום העיצוב ותחום האומנות, הוא רב מאוד, אך באותה המידה גם יש לא מעט שוני. בכתבה זו ננסה לעמוד גם על הדומה וגם על השונה, ולהבין את מערכת הגומלין שבין העיצוב והאומנות.

עולם העיצוב מתפתח מתוך האומנות ומוזן ממנה, אבל הם לא זהים

יצירתיות היא התכונה האנושית הנשגבת ביותר, וההתקדמות שלנו כעולם וכחברה מבוססת לא מעט על היכולת שלנו לחשוב מחוץ לקופסה, באופן יצירתי, וליצור דברים שלא היו לפני כן. זה נכון באומנות בדיוק כמו שזה נכון במדע ובדיוק כמו שזה נכון בעסקים – המוח היצירתי תמיד ייקח אותנו צעד קדימה. ואותה יצירתיות בדיוק היא זו שיוצרת את האומנות, שמטרתה להסתכל על העולם ולהציג אותו, בין אם בצורה אוהבת ובין אם בצורה ביקורתית, לשיפוטו של המתבונן. באותה מידה, היצירתיות היא גם זו שיוצרת את העיצוב – היכולת ליצור עבור מטרה, לתרגם חזון ומחשבה לכדי מציאות חושית למען מטרה מסוימת. ניתן להבין, אם כן, שבין העיצוב והאומנות יש לא מעט דומה, וגם לא מעט שונה.

 

השוני בין האומנות והעיצוב – מה שברור ומה שפחות

השוני הברור ביותר והמובן ביותר שבין עיצוב לאומנות הוא כמובן במטרה. מטרת האומנות היא השקפה והצגה של המציאות. האמן לא יוצר עבור מטרה מלבד זו שהוא בוחר ליצירה. ההחלטה שלו, ושלו בלבד, היא זו שמכתיבה את הטון. מולו, המעצב יוצר עבור מטרה ובמרבית המקרים גם לקוח. המעצב מקבל נתונים מסוימים, חזון מסוים וגבולות גזרה מסוימים – ובתוכם הוא מתנהל ויוצר בהתאם לשביעות הרצון של הלקוח. מעבר לכך, ישנו שוני משמעותי גם ביכולת להתאים את היצירה למשתמש. האומנות אמנם יכולה להיות מנחמת ונוחה, אבל באותה המידה היא גם יכולה להיות עוקצנית וחדה, לא נוחה, מתהפכת בבטן עבור המשתמש, שהוא הצופה. העיצוב, לעומת זאת, צריך להיות נוח. הנוחות הזאת יכולה להיות נוחות לעין, כפי שהעיצוב הגרפי דורש, ובאותה מידה גם בכל קורס עיצוב פנים ראשוני ילמדו שהיופי לא יכול לבוא על חשבון הנוחות והסביבה הנעימה.

 

היכן דומים ונפגשים האומנות והעיצוב זה עם זה?

למרות שיש ביניהם לא מעט שוני, הדמיון בין האומנות והעיצוב גם הוא שריר וקיים. ראשית, הדמיון הוא ביוצר – לא מן הנמנע שמעצב יהיה אמן ושאמן יהיה מעצב. כולנו יודעים שמאומנות לא בהכרח קל להתפרנס, ועבודה בתחום העיצוב היא דרך לעשות את זה בלי להזניח את האומנות כשלעצמה. מעבר לכך, גם באומנות וגם בעיצוב טביעת האצבע של היוצר היא אלמנט חשוב מאין כמותו. בדיוק כמו שלאומנים גדולים, מוואן גוך ועד פיקאסו, הייתה טביעת אצבע ברורה כך שכל צופה יכול לזהות ציור שלהם כשהוא רואה אותו, כך הדבר גם בתחום העיצוב. לכל מעצב ישנה טביעת אצבע ושפה עיצובית שהם כלי העבודה שלו בדיוק כפי שהשפה האומנותית של האמן היא כלי העבודה שלו. מעצבים מצליחים ומוצלחים יכולים לברור מי מתאים לחזון שלהם ולטביעת האצבע שלהם, ולקדם את הלקוחות שלהם רק באמצעות השם והמוניטין שלהם – בדיוק כפי שהאומנים המוצלחים והגדולים בהיסטוריה היו מובאים למנהיגים ושועי עולם בכדי להעצים את יוקרתם באמצעות השם והמוניטין שלהם.

לא כל מעצב הוא אמן, ולא כל אמן הוא מעצב – אבל בשביל להגיע לתוצאות הטובות ביותר, לכל מעצב נדרשת שפה אומנותית, ואי אפשר להיות מנותק מהיצר האומנותי שלו, בין אם מדובר בעיצוב תעשייתי ובין אם בעיצוב גרפי.