Hunted by 3

מאז שנרשמתי ל33 ק"מ בסובב, הספרה 3 רודפת אותי. צריך לבדוק נומרולוגית מה זה אומר (תרגיעו, לא באמת…). אבל כל דבר שאני עושה מתחבר איכשהו ל3. רוצים דוגמאות, בואו נתחיל:

קמתי 33 פעמים בשעה 3.33 כדי להתכונן לסובב, כי מי רץ 30 קמ או אפילו 24 בשש בבוקר? (אגב, 2+4=6 6/2=3 …שוב נדחף ה3 הזה).
אם לא קמתי ב3:33, התחלתי לרוץ ב3:33 כי 4 זו באמת לא שעה סבירה להתחיל לרוץ, 3:33 זו כן.
אכלתי 3 תמרים בכל ריצה ארוכה ואני סיימתי עם תמרים. כבר אמרתי שהם היו החברים הכי טובים שלי, נגמר הרומן, נפרדנו, פרידה קשה, מאז 33,333 תמרים רודפים אחריי, לא יותר! עוברת לצימוקים אוזבקיים.
החלפתי 3 זוגות נעליים – כיאה למכשפה מדופלמת, אוהבת לרכב על מטאטא נימבוס 18.19.20 ….הופפפפהההה…אין פה 3 (שששש….הוא עוד לא עלה על זה), מי שפספס את הרמז, לכו לקרוא את הארי פוטר (כנסו לאיזה ארון ותעשו את זה מהר, איך אפשר בלי הארי?)
גמרתי 3 זוגות גרביים מגניבים, כי לא סתם אני crazysocks_girl# ו3 סלילים של KT בצבעים שונים כדי לשמור על השינים שלי שלמרבה ההפתעה, התנהגו למופת .

אולי הרדיפה של 3 הייתה רמז למשהו, אבל אני, כידוע, לא מבינה רמזים. צריך להגיד לי בפנים, אחרת, בלוק, נאדה, לא מבינה. ברומניה לא לימדו אותנו להיות עדינות ומבינות רמזים. לעבוד קשה ולהזיע. אז התעלמתי מהרמזים ואכלתי מלא 3 כל הדרך לסובב. ופה נכנסה לתמונה האחת והיחידה אורנה אלטמן. תוכנית מסודרת, מעלה ומורידה, שומרת ומוודא שהכל מסתדר כמו שצריך, שהשין (-ים) שלי בשליטה, שאני לא עושה את מה שאני הכי טובה בו ….ראש בקיר, יש יעד, מתאבדים עליו בלי קשר למה עומד בדרך. אז, אורנה – אוהבת אותך מלאנים ואת הכי אלופה עם התוצאה המדהימה שעשית אתמול במרתון בסובב.

בכל זאת התכנסנו כאן כדי לדבר על הדובדבן שבוישינט (הרומנים לא בעניין קצפת, יותר בכיוון ליקר דובדבנים חמוצים משובך), הסובב עצמו. אחרי הדחייה והצפייה באנשים רצים בסיבובים בחולון, הר איתן, כסלון, נמל אשדוד, נמל קיסריה, נמל ת"א, כבר חשבתי שלא יישאר אף אחד שבאמת ירוץ השבוע. טעיתי…היו מספיק מטורפים שרצו 166,133,100,66 – עכשיו באמת, בטח אחרי שעשיתי את כל המסלול, שאלה רצינית. איך אפשר לרוץ את הסיבוב של ה33 עוד פעם אחרי שכבר רצת אותו? מילא עוד פעם – אבל 2, 5????? אנשים, מה עובר עליכם? לא מספיק לעבור פעם אחת את העלייה בקמ 26? מתעקשים לעשות אותה עוד כמה פעמים? היא לא מספיק קשוחה? לסדר לכם אותה בבית? כי אם כל כך נהנים ממנה, קחו אותה הביתה, תעשו אותה 3 פעמים ביום 3 דקות בכל פעם. בינינו, הכל מקנאה, מעריצה אתכם, אותי לא תגררו לעשות את אותו הסיבוב פעמיים, לכן חייבים לשנות את המסלול לסובב של 66, רק בשבילי.

אם שבוע שעבר הוא נדחה בגלל הגשם, למה השבוע לא דחו אותו בגלל החום והיובש? זה צדק זה? ממתי לגשם יש רייטינג טוב יותר מאשר לחום? חייב להחליף לוביסט…מפה לשם, ההתלבטות שליוותה אותי בשבועיים האחרונים עשתה קאמבק מטורף וכל השבוע עמדה השאלה באוויר – האם לצאת ב06:00 יחד עם כל רצי ה33 או לעשות זינוק עצמי מוקדם יותר. כמה מוקדם יותר? לא ברור? ב3:33.

ברגע האחרון ולאחר מיליון בדיקות, הוחלט לצאת ב3:33 ….אין תוצאה רשמית, כאילו לא רצתי. מזל שיש מלא תמונות להוכיח שכן. לא אחפור בהתלבטויות ולמה ההחלטה לוותר על המרוץ הרשמי, אבל, יכולה לומר בדיעבד, שזו הייתה החלטה נכונה. בשמונה בבוקר כבר היה ממש חם, היה לי מאד קשה להיכנס לחום של 10 ומעלה ולסיים עם חיוך. מודה, רציתי חוויה טובה. בחודשים האחרונים היו לא מעט משברים. ריצי (להלן "ריצה") ואני עברנו לא מעט מהמורות, הלכנו לייעוץ זוגי, עמדנו על סף פרידה, הכאבים ברגליים, כאילו ששין אחד לא הספיק, גם הרגל השנייה הצטרפה לחגיגת השין, לילות שבת ללא שינה כדי לקום בערך בשעה שאני רגילה ללכת לישון, חוסר התקדמות כפי שאני הייתי רוצה, הכל ביחד, כמעט שלח אותנו למדרגות הרבנות. עברנו לא מעט, הצלחנו להגיע לסובב, ועשינו סיבוב פרסה של 33 מעלות לדרך הישר שנמצא ב33 מעלות למישור (הענק לומד וקטורים אין דרך להימנע) לכן חוויה טובה הייתה חשובה יותר מאשר תוצאה רשמית. כי בינינו, אין פה סכנה לפודיום, אין תוצאה מדהימה שצריך לשים בפנתאון התוצאות, אולי בזה של התוצאות הגרועות. מה שכן יש פה, זה רצון ליהנות ממשהו שבהחלט התמכרתי אליו, שמצליח להוציא אותי באמצע הלילה מהמיטה, בחום ובקור, למרות הקללות (ברומנית) שאני מסננת בין השיניים (על השינים) ב3:33, ויותר מזה, ריצה בשטח, לנסוע שעות כדי לרוץ באיזה פיסטין שעוד לא רצנו בו, או לראות אותו בחורף ובקיץ, לצלם זריחות, שקיעות, וסתם אמצע היום, להכיר אנשים מדהימים שיש להם את אותה ההתמכרות ממש קבוצת רצים אנונימיים AR – anonymous runners .

התחלנו, 3 בנות, לרוץ בשעה 3:33. היה קר, מאד קר, 13 מעלות (וטוב שלא היה 3…). הקפאת ביציות, הקפאת שומן וכמובן הקפאת מח, כי אם הוא לא היה קופא, הייתי חוזרת לאוטו לישון עד 6 בבוקר ומזנקת עם כולם. אבל לריצת לילה יש קסם משלה, למרות הקור, השקט של הלילה מדהים, והאולטראיסטים שרצו ואמרו שלום באמצע הלילה עשו שמח בלב (כי יש יותר מטורפים ממני…). התחנות מושקעות ומלאות באנשים טובים ומוזיקה משובחת, עוצרים להתחמם דקה וממשיכות. זריחה מדהימה, כיאה לעמק, וממשיכות. מה שהידיעה שאני רצה ללא תוצאה עשתה לי, היה מדהים, אין לחץ, אין צורך לעמוד בציפיות (בעיקר של עצמי), והוביל אותי לתוצאה שלא חשבתי שאעשה (ולא אני לא אשתף, אבל היא לא רעה בכלל…). עם האור הגיע גם החום ובין התחנות של 23-29 ק"מ, עליות משובחות, עם אבנים שלא ברור למה מישהו חשב שאפשר לרוץ שם. או צריך…כי בינינו, הרב לא רצו שם, נהייתה טיילת ושיחות מסדרון מעולות. אה…ועוד משהו. אחרי שבתנך תשח דיברנו על זה שבנות עושות פיפי בטבע ביחד, הגיע ההוכחה שגברים לא רחוקים מאיתנו. ההבדל היחיד הוא ….שאנחנו מחפשות איזה עץ להסתתר מאחוריו, איזה שיח שלא יראו אותנו. גברים – לא. עומדים בשמאל הדרך (אגב, מה הקטע עם שמאל….למה לא בימין?) עומדים בזוגות ומשחררים לחץ. למה? באמת…למה אתם חושבים שאני צריכה לראות את זה? אני לא עוצרת באמצע הדרך ומטילה את מימיי בפרהסיה (אני לא עושה את זה באופן כללי, בתולת פיפי שטח, למרות מאות ק"מ), אבל למה לכם מותר? בואו נעשה סדר, לא, זה לא מחמיא, זה לא מעניין וזה לא במקום. אם הייתי רוצה לראות הייתי דופקת בדלת השירותים של הגברים בנימוס ומבקשת להיכנס. אבל זה ממש לא מעניין אותי! אז להבא, חפשו עץ ותסתרו אחוריו.

קארמה, כמו קארמה, (או מארגני הסובב) דאגו לסיים את המרוץ עם 33.3 ק"מ על השעון והנה לכם סגירת מעגל 3 בצורה מושלמת. מה הלאה? מתישהו מרתון, בינתיים יש מלא חצאים שבא לי לעשות.

הבוקר, כדי לשחרר את הרגליים ולוודא שהן עוד מתפקדות….ולמרה ההפתעה, הן כן, יצאתי לריקוצה (שזה ריצת ריקוד…מומלץ ביותר) נכון ריקוצה נשמע כמו אישה רומניה זקנה? מעניין למה….מוזיקה רומנית לא הייתה שם, אבל הרבה מצב רוח כן. רעיון לעופר פדן….מרתון מוזיקה…רוקדים 42.2 במקום לרוץ (ואל תגידו לי שזה כבר קיים, מסיבות טבע כאלה ואחרות), אפשר לסמוך על מר מרתון שימצא לזה טוויסט אחר…