מה זה נורמלי?

תגידי, זה נורמלי? אני נורמלי?
זו אחת השאלות הראשונות שאני נשאלת כמעט תמיד בתחילת כל טיפול, תמיד מעלה לי חיוך קטן בזוית של העין והתרגשות בלב. זה סימן שדברים מתחילים נכון.
השאלה נשאלת לפעמים בחיוך נבוך, במבט אלכסוני שבוחן היטב את התגובה שלי, לפעמים בחרדה או בייאוש. לפעמים מהולה בקצת גאווה על זה שהעזתי להיות גם שונה. שאלה שיש בה פחד מהתשובה, ציפייה, קצת הומור ובעיקר כמיהה לתגובה מרגיעה.

האנשים ששואלים את השאלה הזו שונים מאד זה מזה, אבל דומים בפחד אחד שמקנן בהם, הרבה פעמים מילדות.

בהתחלה אני עונה חזרה בשאלה כמנהגם המרגיז של המטפלים: ומה זה נורמלי?
השאלה שלי גורמת לאדם להשתתק לרגע, לעצור ולחשוב. האם נורמלי זה מה שאני לא? האם זה באמת לא נורמלי? אולי אין דבר כזה נורמלי?

אני חושבת שיש לי תשובה… לא רק לשאלה מה זה נורמלי, אלא לגם שאלה מה זה לא.
אז בואו נדבר לרגע על "ממוצע" לעומת "נורמלי".
הרבה פעמים אנשים מתבלבלים בין שני המונחים האלו, למרות שאני לא מומחית גדולה בסטטיסטיקה, אני אנסה להסביר איך זה קשור.
הממוצע מחפש את הנקודה המדויקת שבה יש ביטוי לכל המגוון. כדי לעשות את זה הוא חייב לטשטש את המגוון ולהתעלם מקיומו.
עכשיו כשכולנו ממוקדים בנקודה הזו שבה נמצא הממוצע (ההוא שיש לו תואר, שני שליש כלב או רבע חתול, 2.4 ילדים, צופה בטלויזיה 3 שעות ביום וממצמץ 12 פעמים בדקה) אנחנו חייבים להבין ששכחנו לגמרי את העובדה שהממוצע נוצר מתוך ההפך המוחלט שלו, מהמגוון שמסביב לו. המגוון הזה שמפוזר על פני שטח מאד רחב, כי מסביב לנקודת הממוצע עומדים כל המיוחדים ששימשו בסיס לחישובו.

אפילו דלעות שכולן עגולות וכולן כתומות, שונות זו מזו, בפרטי פרטים. גם סקירה לעומק של התמונה לא תגלה מי היא הדלעת הממוצעת אבל יש אחת שהיא כזו.
כולנו ייחודיים, בהגדרה.
בשורה התחתונה, יש לי בשורה טובה ומרגיעה לרוב הפונים אלי, נורמלי הוא לא שווה ערך לממוצע – הממוצע הוא מוקד קטן וצר, הנורמלי הוא טווח על שטח רחב מאד. כן, גם אתה וגם את, יכולים להיכלל בתוכו. הממוצע הצליח לבלבל אתכם לרגע ולתת לכם הרגשה שאתם לא שייכים או שנזרקתם מחוץ לתחום אבל זה לא נכון. יש עוד דומים לכם ושונים מכם, לידכם ובמרחק ממכם.
הנה, אני עושה לכם מקום.
תרגישו בנוח.