ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!
הי לכם חמודים כבר הרבה זמן שאני מתכננת לפתוח את הבלוג הזה, כל כך הרבה נושאים בוערים בי בפנים רוצים לצאת החוצה ועכשיו במיוחד מאז שפוטרתי מעבודתי שקלתי את הרעיון שוב ושוב, ואיך שהוא זה לא קרה, עד היום (מחיאות כפיים לי, לוקח לי זמן לזוז מה לעשות)
ולמה דווקא היום? כי עד היום נהניתי (פחות או יותר) מהחופש" הזה שנכפה עלי, בפנטזיות הייתי אמורה לעשות יותר ספורט,ללכת לבריכה, לנצל את הזמן להשלים נקיונות וסידורים שלא הספקתי בעומס הרגיל של העבודה, בקיצור היתה לי מין "תכנית על בראש" על איך החיים יראו "יעילים" בתקופת האבטלה, ונכון שעם הקורונה לא ממש יצא להגשים חלק מהמטרות הללו, אבל ביננו גם את המטרות שיכולתי לעשות בבית לא ממש ביצעתי.
כל פעם ממש התכוונתי ל"התלבש" על העניינים, אבל כשהגיע הרגע לא ממש התחשק והרגע חלף, בסוף כבר הגיע מצב בו הייתי מתבוננת בעצב בפרוייקטים הבלתי גמורים יותר ויותר מבינה שדווקא "החופש" מונע ממני לטפל בהם, איך זה יכול להיות שדווקא כשעבדתי מצאת החמה ועד צאת הנשמה מצאתי לי זמן לצייר לסדר לבשל ואפילו לארח ואילו עכשיו מתבוננות אלי בציניות ערימות הצבעים והקנווסים שכל כך אהבתי לצייר עמם, וגם מוקדי הבלגן המיותמים מתחילים לשדר אכזבה מרירה מכך שהישועה כנראה לא תגיע בזמן הקרוב. לאט לאט אני מבינה שהמרץ שלי הולך ויורד, אני לא שמחה, אין לי ממש אנרגיה לעשות הרבה והמילה "דיכאון" מתחילה לנקר לי בעורף.
טוב אמרתי לעצמי כל החופש הזה מתברר לא עושה לך כל כך טוב, את צריכה משהו שיוציא אותך מתוך הסיטואציה הזו של חוסר וודאות, וכנראה שסידור ומיון ספרים ובגדים מיותרים לא ממש מלהיב אותך,את צריכה לחזור להתלהב ובשביל שזה יקרה את צריכה להיות הכי אותנטית לעצמך למה שעובר עליך, לאיך את ממציאה לעצמך משהו מלהיב ומספק שיפיח בך התלהבות ושימחה.
אל תבינו אותי לא נכון אני חווה אביב של חברויות עם חברותי שלא היה לי זמן אליהן כשעבדתי, ואפילו יצאנו לטיול מהמם ביחד והיה ממש כיף בלי הבעלים, יש לי שיחות נהדרות איתן וחידשתי קשרים שממש כיף לי איתם, אבל כל זה עדיין לא גורם לי לזנק בבוקר מהמיטה כמו שזינקתי כשעבדתי, נכון גם לא היתה ברירה יש לוחות זמנים, אבל ברוב הזמן זה היה זינוק לתקופה טובה ברובה, נהניתי להגיע ולתרום ולהיות חלק מצוות של אנשים טובים (ברובם), היתה משפחתיות, היו הרבה צחוקים מעבר לדברים המעצבנים הרגילים שיש בכל מקום עבודה ,היה כיף אדיר והוא נגמר.
לא אני לא רוצה לחזור לשם כי בתקופה האחרונה נעכרה האווירה תקופה חדשה מתוחה הגיעה והכיף שהיה הלך לרעות בשדות זרים. אין ספק שמהבחינה הזו הפיטורין הגיעו בזמן.
עכשיו כשאני בבית אני יכולה להשאר במיטה עד תשע לקחת את הזמן שלי, נשמע נהדר לא? אז זהו שהשרירים מתרפים ויחד איתם גם המוח, המחשבה מתערפלת אחרי זמן מה, ופתאום נראה לי הזוי לחזור לשעות המוטרפות, למתח של ההנחתות והדדליינס, כל כך רחוק ובלתי אפשרי זה נתפס ממש עבדות.
מצד שני הדכדוך הזה שתופס אותי בבית גורם לי להבין ששם בעבודה בתוך הקלחת הרותחת אני פורחת ובבית מה לעשות מנות קטנות עדיפות לי וכרגע אני באוברלואד של בית, וחוסר הגבולות הזה הוא בעוכרי.(כן אני מתנדבת ועוזרת לכמה אנשים, וכן לקחתי על עצמי פרוייקטים משפחתיים מעצבנים שאף אחד לא טיפל בהם עד עכשיו, וכן עשיתי פרוייקט גינון וחידשתי חלק מהגינה (גינת מרוות מהממת אבל על כך בפוסט אחר), יצא מדהים אבל עכשיו כל מה שנותר לי זה לנכש עשבים כל יום..)
המסקנה ברורה מיציתי את "החופש" ועכשיו קדימה לעבודה, אלא שזה לא עובד כך, זה שוק לכל דבר, יש היצע ויש ביקוש ובעיקר יש חוסר ודאות ותחושה לא נעימה של "שוק בשר" ויש את הקול שאומר שצריך לשרוד את התקופה הזו איך שהוא עד שתגיע "המיוחלת" (ויש גם את הקול שמצייץ "תקווי שאכן בכלל תגיע..").בקיצור שמח.
אז טו מייק א לונג סטורי שורט, אני מכריזה כאן קבל עם ועדה שאני יוצאת לחיפוש אני חייבת פרוייקט ממש רציני,כי אני ממש אבל ממש לא רוצה להמשיך ככה, (ראיתי את כל העונה של הקרדשיאנס באחר צהריים אחד ומייד עברתי לעקרות בית נואשות בנטפליקס זה עד כמה שהמצב שלי חמור ).
אז מטרה אחת של הבלוג הזה זה להכריז בפני עצמי וכלפי העולם שדי מספיק להסתתר ברחם של הבית, אני מוכנה לצאת לעולם הגדול, מוכנה למצוא את האתגר הבא שלי אפילו שזה נשמע מפחיד אני מעדיפה להתמודד עם הפחד אבל ללכת קדימה, אבל בינתיים אני פותחת מעין יומן של התקופה הזו כדי לפרוק את המטען שמצטבר ואשכרה להכריז מלחמה על מצב שבו גברת חוסר וודאות מסתירה את הראות ומעצבנת.
מטרה אחרת היא לחלוק אתכם נושאים אחרים שמעצבנים אותי (כמו למשל השקיות בסופר, שמתם לב שחלק מהסופרים מנצלים את המצב ומקטינים את השקיות בקופות ומורידים את האיכות שיקרעו בשניה? זה הפך עבורם לסעיף רווח ומנגד אחרים שמתנהלים בהגינות ומספקים שקית גדולה באיכות טובה? ומה עם אלו שמחייבים עבור שקיות נייר? האם בכלל מותר להם? אז זהו שלא בטוח, על כך ועוד בפוסט אחר)
וגם לא פחות חשוב, לחלוק אתכם נושאים שנוגעים לי בלב וגורמים לי להתרגש עד דמעות, בקיצור כמו שג'קי אומרת יהיה מעניין ולפעמים אפילו כיף, תבואו.