היי,
מכירים את האמהות האלה, שתמיד רגועות?
שהילדים שלהן מצוחצחים, מסודרים ובעיקר ממושמעים. שתמיד מתנהגים יפה, ממתינים בסבלנות, לא רבים ובוודאי לא עושים סצינות (מה שנקרא אצלנו – את ההצגות תשמרו לחוג דרמה בגן).
אני לא כזאת.
מכירים את הנשים האלה, שקמות בבוקר ותוך שניה נראות מליון דולר?
שיוצאות מחדר הלידה בג׳ינס ומתהלכות להן דקיקות ורגועות. חיות רק על חסה וקפה דל, נטול.
אני לא כזאת.
מכירים את בנות הזוג האלה, שתמיד מפנקות את בעליהן ומבחינתן הוא תמיד הראשון?
אם התינוק בוכה – שימתין. אם הבית מבולגן – שיחכה. בעלי ראשון בתור.
אני לא כזאת.
מכירים את הקרייריסטיות האלה שמתקתקות הכל ברגע וברוגע?
שהולכות לעבודה בנחת, לאט לאט, לעולם לא רצות, מזגזגות. עובדות בנחת כי כאן לא חדר מיון. שיחכו. ולמרות הכל, בעיניהן, הן מספיקות הכל, בזמן, לשביעות כולם.
אני לא כזאת.
מכירים את האנשים האלה, כוכבי המסיבות והאירועים?
שהופעתם תמיד מלאת בטחון ושיחתם תמיד קולחת. לעולם לא נתקעים ללא מילים, מובכים ומסמיקים. תמיד אומרים את הפאנץ׳ הנכון בזמן הנכון.
אני לא כזאת.
מכירים את היוצרים האלה ששלמים עם מעשה ידיהם?
שלא משנה מה הם עושים, התוצאה נהדרת עבורם, as is.
אני לא כזאת.
אז מה אני כן? אני good enough
אני אמא סמי רגועה, זורמת כמו הדם בעורקים של חובבי מתוקים וסיגריות.
יש לי שתי ידיים ושתי רגליים ואני עושה איתם המון. לפעמים יותר מדי.
אם אישה שרק אחרי 30 שנה ו-3 לידות התחילה להוריד את מעטה הטום בוי התמידי שלה (חלק מכך הודות לילדתי, בכורתי – הליידי המגונדרת שלי).
אני בת זוג שאוהבת את האיש שלה יותר מחייה שלה, שרוצה לעשות למענו הכל, תמיד. רק לפעמים יוצא לי אחרת.
אני עובדת פרפקציוניסטית ולכן 100% לעולם לא יהיה מספיק עבורי.
אני גור בעולם חיי החברה. כזה שרק נולד ועדיין לומד להתהלך בעולם הזה. לפעמים מועד, לפעמים צריך עזרה אבל בסופו של דבר כולם יודעים שילך כמו גדול (אם לא יטרפו אותו…)
אני 'יוצרת' שלעולם לא שלמה עם יצירתה. מיישרת, מתקנת, זורקת, מוחקת ואחת ל… מרוצה.
אני good enough וגם זה בסדר.
ואתם?
