לא סתם, שום דבר הוא לא סתם.
שום דבר הוא לא במקרה.
אני מאמינה שכל מה שקורה לי בחיים מתחיל ונגמר עמוק בפנים.
כבר מגיל צעיר הרגשתי צורך עז לעשות משהו עם הידיים.
כל הזמן הרגשתי שהאצבעות שלי מדגדגות.
היה לי מין צורך לגעת בכל דבר ולנסות ליצור ממנו משהו חדש.
זה התחיל ברקמה ועבר לסריגה, לציור, פיסול ומשם המשיך לתפירת בגדים לבובות שלי, בגדים לעצמי, לשכנות ולחברות.
כל חתיכת בד או אפילו חולצה ישנה הייתה הופכת למשהו חדש.
ואז קיבלתי מתנה מאחי היקר- מכונת תפירה.
גיליתי עולם מופלא וחדש,
ביליתי שעות על גבי שעות עם המכונה הזו, המון בדים עברו מתחת לרגל הקטנה שלה.
אפילו נתתי לה שם- בז'יז'יניה.
היו לנו יחסי שנאה- אהבה, תופרת, פורמת, מכוונת, משמנת (מעטים יבינו זאת).
ומשם הדרך ללימודי אופנה הייתה ברורה ונכונה.
לא סתם, הכל מדוייק וקורה בדיוק בזמן.
מאז עברו אצלי המון מכונות תפירה והעסק התפתח והשתנה יחד איתי.
והעולם מסביבי השתנה והפך ליותר דיגיטלי יותר וירטואלי ופחות מדבר את השפה שלי.
ואני מצידי יכולה לשכוח את עצמי בין הבדים ובין שאר החומרים.
התחלתי להרגיש שאני תקועה מאחור ולא מחוברת לעולם הדיגיטלי החדש.
אני שרגילה מגיל צעיר לעבוד עם הידיים ליצור ולהרגיש, צריכה עכשיו לעבוד עם המקלדת ולהקיש ולהקיש..
לכתוב (ועוד בלוג) לחשוף ולהראות לעולם מי אני , לעבוד עם אותיות ומילים במקום בדים.
יציאה מאזור הנוחות, מהאזור הבטוח מהסטודיו שלי ,לצלם, להצטלם, להיחשף, להגיב.
מוצאת את עצמי משקיעה המון אנרגיות בחיצוני ולא במה שנמצא עמוק בפנים.
אבל התשוקה להמשיך ליצור ולתת לעולם את המתנה שאני, גוברת על כל מכשול.
אין סיפוק יותר גדול מלראות את היצירה שלך בשימוש, לראות שהיצירה שלך מביאה שמחה והנאה.
וזה הדבר שמניע אותי כל פעם מחדש.
אז כנראה שלא סתם התקבלתי לביה"ס לשיווק דיגיטלי, לא סתם אני כותבת את הפוסט הזה (מה שהייתי כנראה צריכה לעשות מזמן).
לכל דבר יש משמעות, לכל דבר יש סיבה.
ואחרי תהליך פנימי עמוק אני מבינה שגם העולם הדיגיטלי הוא חלק מהיצירה שלי, אני מבינה שהיצירה היא אני ויחד אנחנו נחשפות לעולם
החלטתי שאני מתמסרת ומאמינה שגם אני יכולה להיות דיגיטלית חופשיה.
בלי עכבות ובלי חששות.
גם אני שווה ולא פחות.
לחנות שלי באטסי לחצו כאן
תודה רבה עולם,
תודה רבה לאומי עסקים, תודה רבה סלונה.
#דיגיטליות_בעסקים
#לאומי_עסקים
#sloonaschool