כיוצרים בוגרים אנו מבינים שהגאונות לא טמונה בנו, אנחנו צינור ליצירת על שנושבת דרכנו, כמו עונות השנה ישנם ימים שרוח החיים הזו נושבת בעוצמה, וישנם כאלה של דממת אל חוט בצורת שממה מדברית בכל הנוגע ליצירה, ולמרות זאת ואף על פי, אנחנו קמים בזרועות תודעה פתוחות, לחבוק את היצירה שאולי תגיע ואולי גם לא.
כיוצרים אנחנו נמצאים כמעט תמיד בעמדת כוננות, כל בוקר אנו מכינים את עצמנו למסע החיים שייסחוף אותנו ליממה הקרובה, אנחנו מכיילים את המוח שלנו לקלוט את התדרים שאננו מבקשים לשמוע, אנחנו מחדדים את ההקשבה הפנימי שלנו, כדי לחוות את אירועי החוץ.
על אף שיצירתיות נמצתאת בתוכנו, שיר, ריקוד, רעיון לסרט לציור לאפליקציה, מבקשים להראות את עצמם כאן כביטוי פיזי ברור ומוחשי, ולכן נדרש מאיתנו להיות מוכנים, לחתום אותם בתודעתנו לכשהם מפציעים בקרבנו.
וזה דורש מאיתנו להתכונן.
כיוון, כוונה וכוננות:
כמו גיטרה אנחנו מכוונים את עצמנו, משמנים את המיתרים, מכוונים את הצלילים, וחושפים את עצמנו אל הרוח שתבוא ותנגן.
מלאכת הכיוון יוצרת כוונה, גם אם היצירה לא תבוא ותקשקש איתנו על הא ועל דה, נדע שהיינו שם, פתחנו ערוצים והתכווננו.
יצירה עילאית יכולה לנשוב דרכנו גם אם איננו מכוונים, וכשהיא תנגן בתודעתנו, נרגיש בבירור שיש פה פוטנציאל אדיר אך לא נוכל לחתום אותה בתודעתתנו כי שירתה מבולגנת ולא הרמונית, איך נוכל לעקוב אחרי הג'יבריש הזה, שמדבר דרכנו, אחרי כמה נסיונות של פענוח נעזוב את ההשראה הזמנית הזו לא לפני שהיא תעזוב אותנו, זה לא מדוייק לנו, אנו נאמר, ובעצם זה אנחנו שלא היינו מדוייקים.
כדי לפתוח ערוצים, נאלץ לכוון את התודעה שלנו, כמו מקלט רדיו, נאלץ להתחבר לחשמל פנימי, לתת לאנרגיה שבתוכנו לחמם את השרירים המנטליים לקלוט את הצלילים של מעבר.
כל בוקר נקום, ונסדר את המיטה, נאמר ללילה תודה ונמשיך אל היום, נשטוף פנים, נחדד את המבט, נחדד את האוזניים, נשקה את הגוף, נבדוק שהעיפרון מחודד, שהבד על הקנווס מתוח, שהגיטרה מכוונת טיפ טופ, ריקוד מזדמן יכול להפוך לשירה, שירה יכולה להפוך לארוחת שף.
כיוון גיטרה פנימית אינה פילוסופיה, היא גישה מעשית ורק דרך תרגול מרגישים אותה,
איך מחדדים מבט?
איך מחדדים עיפרון?
איך משקים את הגוף?
איך מותחים קנווס?
חפשו את הטיונר שלכם
כל אחד והטיונר שלו, מדיטציה נפלאה לכל אדם ולכל יוצר באשר הוא, מדיטציה מאוורתת את החללים הפנימיים, היא משקיטה את העליות והירידות של מצב הרוח שלנו, ומעניקה לנו את ההזדמנות להישאר שקטים, עם חיוף ולב פתוח.
כמו מדיציה פנקס קטן בתיק, ועיפרון מחודד הם כלי עבודה הכרחיים כדי לצרוב את רשמי החיים על דף.
אבל גם מתיחות בוקר, פותחים את גופנו לאנרגיה תנועתית, וגם מוזיקה קלאסית, הליכה בטבע, אם תצאו עם כוונה לחיים, אתם תמצאו את התירגולים שלכם, או שהם יימצאו אתכם, דרך הסניכורניות של הנטייה להתחבר.
כשאנחנו מוכנים, אנחנו מכווננים, כשאנחנו מכווננים יאנחנו מכוונים, וכשאנחנו מכוונים יש בנו כוונה, שקוראת לרוח הגדולה, לבוא ולנשוב, ואז, דרך הפתחים הצרים של התודעה אפשר לשמוע שריקה מרחוק, ואם נאזין לה יותר היא הופכת למנגינה, ופתאום אנחנו תו, ויחד אנחנו אחד.
והשאר היסטוריה.
או עתיד.