מהבוקר העולם מתחלק לשניים. אלא שמתעסקים באיך ייראו כשיהיו זקנים ואלה שצועקים חזק על ההורים של הילדים ועל המשטרה ועל כל מי שרק אפשר.
לפני חודש ילדה בת 7, אתמול ילדה בת 11, ילדים בני 12, 13.
אין לי מילים לתאר את התחושות שלי. ליבי יוצא אל הילדה שחייה נהרסו, אל הוריה שגם חייהם לא יהיו כשהיו. לא מנסה להבין את האבא, את מה שהוא אמר, את הילדים שאנסו ילדה אחרת.
משאירה למי שמוסמך, לטפל ולעזור, לעשות את עבודתו ברגישות, ביעילות ובמהירות.
בצד שלי, אני שואלת את עצמי ואותנו, איפה אנחנו? האם אנחנו יודעים באילו אתרים הילדים שלנו גולשים? מה "פורנו" אומר להם? מה המילה "סקס" אומרת להם? איך זה מסתכלים אחד על השני ואיך הם מגיבים כשמישהו נוגע בהם. מה הם רואים במשחקים שהם משחקים כל היום ובסרטונים שהם רואים, עם מי הם מדברים? אילו תמונות הם שולחים ולמי? עד כמה הם מודעים ומבינים מה הם עושים.
הרי הם רק ילדים, אמנם הטכנולוגיה מאפשרת להם להגיע לכל מידע שהם רק רוצים, ובעיקר כזה שהם לא צריכים, אבל הם לא באמת מבינים את המשמעות של מה שהם רואים באתרים בהם אין להם מה לחפש, לא מבינים שבחיים האמיתיים, זו לא הדרך.
החיים האמיתיים הם לא סרט פורנו.
בחיים האמיתיים לא מאיימים עם סכין.
בחיים האמיתיים לא מצלמים אקט מיני.
בחיים האמיתיים לא מפרסמים אקט מיני ברבים.
בחיים האמיתיים, רובינו לא משתתפים באורגיות.
וכן, בחיים האמיתיים, ילדה בת 11 וילדים בני 12 לא עושים סקס, גם לא בהסכמה. כי אין כאן הבנה למה בדיוק מסכימים.
וזו האחריות שלנו לשמור עליהם מהעולם, ללמד אותם להשתלב בעולם נורמטיבי, לדבר איתם, עוד ועוד, ועוד, כי זה אף פעם לא מספיק.
בסוף היום, גם אם ילד רואה באפליקציה איך הוא יראה כשיהיה מבוגר, הוא עדיין ילד, עם נפש שצריכה חיבוק.
חבקו אותם ודברו איתם, כמה שיותר, בינינו, גם אנחנו צריכים את זה, לא פחות מהם.
