בסופו של דבר חזרת לחפש אותי, ידעתי שתחזור, תמיד מעריכים משהו כשהוא כבר איננו. קשה לך להבין שאני לא הרוח רפאים שלך יותר, ועוד יותר קשה לך לראות שהפסדת את האהבה הכי גדולה שאהבתי בחיים שלי…עד היום אני מצטערת שלא פספסתי את הנשיקה הראשונה שהתנשקנו, מתחרטת שהייתי מספרת לך חוויות בזמן שהיית מכין לשנינו מים עם כל מני עלים מוזרים, בלי סוכר, זוכרת שלפעמים הייתי מוצאת את עצמי מסתכלת עליך בהערצה, ומזיזה ממך את המבט הצידה, שלא תשים לב. עד היום קצת קשה לי להודות בזה אבל כן, אני חושבת שהערצתי אותך. הערצתי את הכריזמה שלך, את היכולת שלך להטריף אותי, ובעיקר הערצתי את העובדה שהצלחת לתמרן אותי כל פעם מחדש, ואף פעם לא שמעתי שאתה מתלונן שאני לא חושפת על עצמי כלום מעבר לחוויות היום יומיות שלי כי סמכת על עצמך שאת הסודות הכי כמוסים שלי תגלה לבד, עם הזמן. ואני, זאתי שפאקינג קשה לה להיקשר, הרגשתי שאני מתחילה להרגיש דבר או שניים, איך ידעתי? כי בכל פעם שהייתי רואה אותך ואת החיוך הגדול שהיה נמרח לך על הפנים, הייתי נמסה מבפנים, מכל הגברים שפיזזו סביבי הייתי מספיק טיפשה כדי לאפשר דווקא לחיוך הזה שלך להמיס לי את הלב…
את יפה בכל בגד שאת לובשת, החמאת לי בזמן שהעפתי על המיטה את השמלה השישית באותו הערב, מחמיצה פנים מהפגמים שמצאתי בגוף שלי בכל שמלה שמדדתי. צלצול הטלפון גרם לך לצאת מהחדר, וזה נתן לי זמן להחליט ללבוש את השמלה האדומה עם המחשוף העמוק בגב. את בטוחה שאת רוצה לנסוע אתו? נזכרתי בשיחה האחרונה שהייתה לי ולשרלוט אתמול בבוקר…הוא יעלם לך עוד הפעם לכמה שבועות, הוא הבטיח שהפעם הוא ישתנה, עניתי לה, מתרחקת משפת המדרכה בדיוק שהאוטובוס עצר לידינו, יש בו משהו שמרתיע אותי, היא אמרה, עולה אחרי במדרגות, זה כל היופי בו, הגנבתי אליה מבט לאחור, שיש בו גם משהו מסעיר וגם משהו מסתורי וגם…כלום! היא ענתה ביובש, מעבר לזה אין בו כלום…
לאן אנחנו נוסעים? פתחת עבורי את דלת המכונית, עוזר לי להיכנס פנימה, זאת הפתעה, חייכת את החיוך הגדול שלך, פותח את גג את המכונית, מלטף את הירך שהציצה מהשמלה. הסתכלתי על המכשיר הנייד בהודעה המהבהבת משרלוט, מזכירה לי לשלוח אליה את הכתובת של המקום שאנחנו נוסעים אליו…למקרה שהוא יעלם לך פתאום, היא כתבה, את יודעת…באזור שאנחנו נוסעים אליו אין קליטה, לגמת מבקבוק וויסקי קטן, מושיט אותו לעברי שאשתה גם. זזתי במושב באי נוחות, מסתכלת מהמראה הצדדית, מבחינה שאין אף רכב אחרינו…מה קרה? התעניינת, מפחדת? לחצת על דוושת הברקס בפתאומיות, מנסה להתחמק מהרכב שהגיח מולנו…
התעוררתי מכאב חזק שפילח את הראש שלי. הצלחתי להתרומם קצת, רואה את המכונית שלך עם הפנסים דולקים, נמצאת בצד הדרך בין שיחים גבוהים, לידה חונה מכונית כסופה שהייתה מוכרת לי… אי אפשר להשאיר אותה פה ככה, הקול יצא מהמכונית הכסופה, ברור, אני לא אמרתי שנשאיר אותה פה ככה…אני לא מבין למה היית חייבת לעשות את זה, אתה באמת שואל? תדברי בשקט, היא עוד עלולה לשמוע אותנו…איזה לשמוע, הבחורה חצי רגל בקבר… התוכנית בכלל הייתה שאתה תפגע יא חתיכת מניאק, בצחוק לא הייתי נותנת לך לעזוב אותי עוד הפעם לטובתה…
האמבולנס בדרך, היא אמרה לך כשנעמדתם מעליי, עוצרת את הנשימה שלי, שלא תבחינו שאני חיה. אחרי שיפנו אותה תיקח אותי לבקתה ההיא שרצית לקחת אותה? שרלוט שאלה אותך בקול מתפנק…