יום האישה. תודה רבה! יש לנו יום. מה לא נאמר ולא נכתב על יום האישה, ה8 במרץ. כל הרשת מלאה בדעות לכאן ולשם – צריך או לא צריך? זאת השאלה…המלט מתהפך בקברו (אולי בגלל זה Orna לקחה אותנו הבוקר לרוץ עד בית הקברות), אז מה השתנה מאז תקופת המלט (או אולי יותר נכון שייקספיר)?
לדעתי, השינוי הגדול ביותר הוא אפשרות הבחירה, אני לא חושבת שאנחנו יכולות לעשות כל מה שאנחנו רוצות, לא מעט דרכים עדיין חסומות לנו ודרכים אחרות עדיין לא סלולות, בקושי דרכה עליהן אישה אחת או שתיים. אבל, אנחנו יכולות לבחור באיזו דרך ללכת, איך לעצב את חיינו, לבחור את המקצוע בו אנחנו רוצות לעסוק, לבחור לבלות זמן איכות עם עצמינו בלי להתנצל, לבחור לטרוף את החיים בפול ווליום, לבחור ללבוש מה שאנחנו רוצות מבלי להתחשב מה יגידו, לבחור לאכול את העוגה שנורא בא לנו עכשיו, בלי לחשוב על מספר הקלוריות, להיות שלמות עם הגוף שלנו, לבחור לירצות ולא לרצות, לבחור לעשות מה שטוב לנו ומה שעושה אותנו מאושרות. לבחור לקום אחרי נפילה, ולפעמים גם להישאר למטה כדי ללקק את הפצעים. לבחור לאהוב וגם לא לאהוב את מי שפוגע בנו, לעמוד זקופות ולומר "לא". לבחור לעשות, בלי לחכות לאישור מאף אחד, להתקדם ולהיחלם על המקום שלנו.
לבחור להיות מי שאת, בלי להתחפש למישהי שאחרים רוצים, בלי להתנצל על זה, בלי להתפשר, לצמוח לגבהים חדשים, כי את יחידה, וכשאת את, בלי מסכות, את הכי יפה והכי מאושרת. Be Yourself Inspire Others
לאחרונה יש לי לא מעט שיחות עם הגדול שמתפתח (לא רק לגובה) להיות איש מדהים. יודע לזהות את המקומות בהן פוגעים בנשים ומתקומם, אומר את דעתו מבלי לפחד ממה שאחרים יחשבו ויגידו. יודע לכבד את האחר ולהתייחס אליו במלוא תשומת הלב. הוא פסל את "גריז" ולא מסכים לראות אותו יותר, "כי זה סרט שובניסטי ומגעיל". כנראה שמשהו טוב אני בכל זאת עושה…אגב, גמדון, גם אתה לא רחוק.
ברוח יום האישה, יצאה הבוקר חבורת נשים וגברים לריצת שבת אל בית הקברות….מקברי משהו, אך כבר הבנו שלמאמנת יש קטע עם בתי קברות…אנחנו מכירים את כל בתי הקברות באזור. 15 ק"מ ריצה כיפית, בשדות הירוקים, כמעט ולא נשאר בוץ מהגשמים האחרונים. אפילו השין התנהג יפה הבוקר (חמוד שין…ככה אני אוהבת אותך, כשאתה לא שם). אני אוהבת את הריצות עם הקבוצה, למרות שרוב הזמן אני רצה לבד, אפילו בלי מוזיקה, ובלי לדבר (אני פחות חברותית תוך כדי ריצה….נראה לי שהחבר'ה כבר למדו להכיר אותי ועוזבים אותי לרוץ לנפשי). זה הזמן שלי עם עצמי, זמן האיכות שלי, לנקות את הראש, לחפש פתרונות לבעיות שהתעוררו במהלך השבוע, להגדיר יעדים לשבוע החדש.
אני משערת שבעולם אוטופי, בו כל הנשים בעולם היו שוות זכויות, בו כל הנשים יכלו לממש את כל רצונותיהן, בו כל הנשים לא היו צריכות להילחם על דברים מובנים מאליהם, לא היה צורך לחגוג את יום האישה. אבל אנחנו עוד לא שם.
#לאן_את_רצה_TantiRoza
