Help…הקלדתי באצבעות רועדות, עדיין מצליחה לשלוט בעצמי ולחשוב אם בכלל לשלוח לך את ההודעה כי אולי הפעם, רק הפעם היא תגרום למישהו להתעורר, למצמץ עם העיניים, לשפשף אותן חזק כאילו הוא לא מאמין שזאת המילה שהוא קורא עכשיו, ואולי בחצות הלילה ההודעה הזאת תגרום לו לחשוב שיש מישהו בעולם הזה שצריך אותו עכשיו…ואולי… אולי לא. אני בדרך כלל לא שולחת הודעות, ובכלל, בקושי יוצרת קשר עם אנשים אתה יודע למה? כי אני אף פעם לא יודעת אם יענו לי בחזרה, ויותר גרוע, אני מאמינה בלב שלם שיתעלמו מההודעות שלי, לחלוטין! ואז תגיע הבושה, אותה הרגשה עתיקה שמוכרת לי כל כך, הבושה מעצמי והכעס שמה בכלל חשבתי שבחרתי לחשוף את עצמי למישהו שאני חושבת שאני מכירה. הבושה והאשמה יאכלו אותי, יאכלו באיטיות כל חלק מהבשר שלי, כל רקמה מהעור שלי, אני ארגיש שמשהו מכרסם בי בפנים כמו נמלים אדומות שצורבות בבשר, הכאב יצרוב לי בכל פינה יפתח צלקות שכבר חשבתי שהמתתי אותן…המתתי? חנקתי למוות, הרעלתי, סיממתי, החרבתי, פוצצתי בוודקה, שברתי עם כל מה שבא ליד…
את נראית נחמדה, הצלחתי לשנות את הפוקוס לפעם הראשונה שנפגשנו, אני רק נראית נחמדה רציתי לומר לך כשניגשת אליי בחדר האוכל בעבודה, מבטיחה לעצמי שבפעם הבאה אשב בשולחן הכי פינתי, עסוקה בלהציל סלט כרוב אדום שטובע במיונז. בא לך שנעשה משהו הערב? התיישבת על הכיסא מולי מבלי שבכלל אזמין אותך לשבת, נוכל לקפוץ לשתות משהו…אני לא שותה אלכוהול, קטעתי אותך, לא התכוונתי לאלכוהול, צחקת, שייק ספירולינה? רציתי לומר לך שקלעת בול, אני מתה על ספירולינות , אבל נשמעת נחמד כזה, יותר מדי נחמד…אני אחשוב על זה, מצאתי מילים חביבות לומר למרות שהיה בא לי להעיף אותך מהפרצוף שלי כי אתה מפריע לרומן שביני ובין סלט הכרוב…
לא החזרתי לך תשובה באותו היום, וגם לא בימים שבאו אחרי, ובכל פעם שהתראינו בחדר האוכל חייכתי אליך רק מתוך נימוס והמשכתי להתעסק עם הסלט כרוב. בתוך תוכי לא רציתי שנכיר באמת, אתה מבין? אני וקשרים זה כמו שמן ומים, לא הולכים ביחד…אני עדיין מחכה לתשובה ממך…שלחת לי הודעה עם סמיילי בשבוע שלאחר מכן, ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי ועם הלחץ הזה שהתחיל לשלוח לי סימנים…ניפגש, כתבתי לך באצבעות רועדות, שמחה שאתה לא רואה באיזה מצב אני נמצאת עכשיו.
אני דואג לך, דמיינתי את המשך ההתכתבות בינינו, ממשיכה להסתכל על ההודעה עם המילה- Help שמחכה שאשלח אותה. אתה לא אשם בכלום, אז אל תנסה להתגונן עכשיו, אענה לך, בעצם אין לי את מי להאשים בכלל, הלוואי והיה, תאמין לי. אני רק רוצה שתדע שאני כואבת עכשיו, למה? זה באמת פאקינג מעניין אותך למה? כי עוד פעם הכאבתי לעצמי, זה למה…עוד פעם פגעתי בעצמי, לא אף אחד אחר פגע בי, זאת אני שפוגעת בעצמי ואני מרגישה כל כך קטנה עכשיו… אז הפתרון זה להכאיב לעצמך? ככה את מתמודדת עם מצבים? תתעניין בכאילו…לא ידעתי שיש לך צד כזה, תכתוב, איזה צד? אעשה את עצמי לא מבינה, צד של הרס עצמי…זה מרתיע אותך? אני אעז ואשאל אותך בחזרה, מכינה את עצמי לעובדה שמחר כבר לא אשמע ממך…
היה נחמד להתעורר בבוקר ולראות ממך הודעת לילה טוב, ההתמוגגות שלך נראית לי מגוחכת. היי…אני בן אדם נחמד, זוכר? המשכתי לנסות ולהציל את הכרוב האדום שטבע במיונז, מקווה שאולי מתישהו אאפשר למישהו להכיר אותי באמת…