גרושתי אומרת עליי שאני לא רגיש מספיק, אמרת, יש אנשים לא רגישים שכותבים סיפורים? שאלתי אותך, מסתכלת על הזיפים בעצמות הלחיים שלך, טובלת את סכין הגילוח בקערת המים הכחולה שהייתה לידי. ואנשים אומרים עליי שאני לא רך, התרחקת ממני, מלטף את הפנים במקום שעשיתי לך חתך, אנשים אומרים הרבה דברים, הצמדתי חתיכת צמר גפן אחרונה לאזור המדמם בסנטר השפיצי שלך, מסובבת אותך יחד עם הכיסא לכיוון המראה שתוכל לראות את הפנים שלך, אני עדינה עם כל הלקוחות שלי אבל משהו בו, בלקוח הזה, תמיד נגמר בחתכים… השאלה, המשכתי, מורידה את המגבת השחורה מהצוואר שלך, השאלה מה אתה חושב לגבי עצמך, יודעת שגם הפעם לא אשמע ממך תשובה ברורה, כמו בכל הפעמים שדיברנו ובחרת להתחמק, אני לא יודע, התרוממת מהכיסא, מושיט לי שטר של עשר דולר, וכמו תמיד ממהר לצאת מהמספרה, לא שוכח להסיר את חתיכות הצמר גפן מהסנטר שלך ולהשליך אותן לפח.
היית מופיע ברביעי לתחילת כל חודש, מבקש תמיד את אותו הדבר, תספורת קצוצה וגילוח, אומר לי שאני הספרית הכי נעימה בעיר, וזולה! הייתי מוסיפה בקריצה, מאחלת לך שתבין שנעימה זאת לא מישהי שחותכת אותך על ימין ועל שמאל… בהתחלה דיברת ממש קצת, בעיקר שאלת שאלות לגביי, התעניינת בי, ואני? אני נושקת לגיל שישים ועדיין לא רגילה שמתעניינים בי…אני לא רואה על האצבע שלך טבעת, שאלת באחת הפעמים כשבדיוק הושטתי לך כוס מים חמים עם לימון, מתפלאת שוב איך השיער ארך לך כל כך מהר…אני לא נשואה, אחזתי במספריים, מתחילה לקצוץ את הרעמה שצמחה לך במרכז הראש, היית? פעם, מזמן, עניתי לך בהתלהבות, מצפה שתמשיך לשאול אותי שאלות ואוכל לספר לך על שני הנכדים המיוחדים שיש לי אבל הדבר היחידי שאמרת זה שהפעם תשמח לצאת בלי חתכים על הסנטר…
אני חושב שאני בן אדם קשוח, נכנסת למספרה ברביעי לחודש ינואר, מתיישב על הכיסא המועדף עליך, קרוב לדלת…האמת, לא ציפיתי שאראה אותך שוב אחרי הפעם הקודמת שיצאת עם ארבעה חתכים על הסנטר…תספורת וגילוח? שאלתי, מניחה מגבת שחורה על הכתפיים הצרות שלך, מתעלמת בכוונה מההצהרה הדרמתית שנכנסת אתה. אין לך מה לומר? לגבי מה? לגבי מה שאמרתי, לא זוכרת מה אמרת, הגברתי את הווליום של הרדיו, מחפשת אחרי המספריים החדים כדי שאוכל להתחיל לקצוץ לך את הרעמה …את כן זוכרת! התעקשת, מביט בי דרך המראה עם המסגרת החומה…בינינו, יש בו צד קשוח, האימא של הקשוח, ואני שונאת צד כזה באנשים, שונאת! ולא הבנתי איך אני מפסיקה לעשות לו את זה, ללקוח היחידי שממשיך להופיע אצלי במספרה מזה כמה חודשים, איך אני עוצרת את עצמי מלחתוך לו את הסנטר השפיצי שלו, למרות שיש בו משהו שאני שונאת.
יש שיפור במיומנות הגילוח שלך, לחשת בכאב בזמן שהדבקתי לסנטר שלך את חתיכת הצמר גפן השנייה, גאה בעצמי שהצלחתי לחתוך אותך פחות מפעם שעברה, נותן לי שטר של עשר דולר, וממהר לצאת מהמספרה מבלי לשכוח להשליך את חתיכות הצמר גפן לפח… אבל זה חזק ממני, לחתוך אותך כל פעם, ולראות איך אתה מדמם, ואולי לחשוף את הצד היותר רך שלך כשכואב לך, יודעת בתוך תוכי שזאת לא הדרך הנכונה, לפגוע באנשים שיש בהם צדדים שאני שונאת, ומשהו בי ידע שתמשיך להופיע ברביעי לכל חודש…
וצדקתי. בחודשים הבאים הופעת, באותו תאריך, עם אותה רעמה שחורה שצמחה לך במרכז הראש, תולה מבט משתאה בדלת המספרה, קורא את הכתוב- מיד אשוב, והולך.