אפעס הסתובבתי והתאפקתי וחיפשתי שירותים. בחיפושיי פגשתי, כמו כל יום, אישה שלא פגשתי מעולם, אלא שאותה אהבתי. המפגש איתה היה מתיש ומעצבן. באמצע יום מן הימים, של עצבים. אני ידעתי שמולי ניצבות עוד שעות רבות של שאלות ותשובות, וביני לבין עצמי. אחר כך, המשכתי לעוד מטלות ומשימות עבשות. ומאז היא חוזרת למחשבותיי כמו אדים מתקתקים שמתקרבים אליי. נחת רבה חוזרת אליי. ולכן אני אוהבת אותה.
היא לא הייתה מסריחה, על אף גילה, אותו הבליטו ציפורניה מרוחות בלק בצבע הסמוק כמו תפוח. היא הייתה רק מבוגרת, לא יותר, ובגרותה החמיאה לה. היא דיברה כאילו אני כולי הייתי שלה, כאילו יכולתי להקשיב לה עוד ועוד, ולא הייתי זקוקה למצוא שירותים נואשות. היא דיברה על עצמה כמובן, אשת כומר מהזרם הפרסבטריאני, זה אחד הדברים שהצלחתי לקלוט מדבריה. וגם על מכנסי הקפרי שהחליטה ללבוש באבחת רגע, היא ציינה כי אולי הם בעצם חזרו להיות בחירה מוצדקת ברוח הזמנים האלה. הם היו באמת בחירה מיוחדת, בגוון בז', עם כיסים מתנודדים, עשויים פשתן עם גומי בקרסוליים. הם שיוו לה נפח שהכניס אותה לתוכם כמו פרי בתרמילו. היא סיפרה לי כנראה את כל קורות חייה, בשטף לא רגיל. מחוסר הנעימות שבהיתקלות המביכה, קראתי באנגלית – מדהים! זה מאוד מעניין! שאלתי את עצמי למה היא מספרת לי את כל זה. היא עצרה לרגע את דריכותה במשימה והתמסרה כולה לשיחה עמי ללא שום סיבה. היא אמרה שאולי עדיף שלא אקשיב לה כעת, כי אני בוודאי עסוקה מאוד ורק הזדמנו לרגע להיות זו עם זו.
טוב, המפגש הזה התפשט על עשר דקות לכל היותר. לעמוד יחד באותה עמדה ממש לרגע קט, אבל היא המשיכה לדבר. היא סיפרה על איך נוצריה כמוהה הגיעה לחברת היהודים, ומדוע ביקשה בכך. לא הצלחתי להבין כי דיברה כל כך מהר, ולא עצרה לבאר. היא תיבלה כל משפט בעוד כמה מילים, ולא השאירה מרווחים לנשימות גדולות, כמו שאני צריכה לקחת בין לבין. היא לא הטעימה מילה אחת על פני אחרת, אחרת הייתה מבינה יותר. כשהבנתי אחת, מעדתי למפולת של מילים אחרות שבאו בעקבותיה, בלי קשר לכלום. הבנתי אולי שהם סובלנים כלפי היהודים, ועוסקים באיזשהוא אופן באינטראקציה בין דתות. זה היה מעניין מאוד, רק חבל שלא הצלחתי להבין את רוב דבריה. למרות זאת נהניתי לדבר איתה. אמנם כלל לא ירדתי לסוף דבריה. היא לא הקפידה בכך.
הייתה אחת אישה אישה. פניה יפיפיות ושבירות למגע. הרכות עטפה אותה כשסובבה לה בפני הקולגות. פניה החתומות, האי
רוחה הנעימה עמדה בניגוד בולט לשטף דיבורה הקולח. אבל התנהגתי , כי הקשבתי לקולה הנעים ול להגיד שזה בוודאי לא מענהייתה לבושה בסגנון יומיומי,