במספרה ואצל הקוסמטיקאית כבר ידוע שנשים משתפות בחוויות, אצלי זה כבר הרבה מעבר לזה, אצלי הן ממש בנות בית וחברות ולכן בימים אלה ממש הוספתי להן חצר עם גינה ושולחנות קפה, מעין מקום מפלט שהוא רק שלנו.
את פנינה פלדמן הכרתי כגרושתו של דני בעלה של רינת שעבדה אצלי רק מהסיפורים וכך גם זכיתי להכיר את אורי, בנה המקסים. ואז היא נכנסה אלי לבוטיק לפני כשני עשורים, אישה יפה נעימה שהפכה מיד לבת בית, היה לנו את השעות והימים הקבועים שלנו.
עם נדודי ממרכז העיר לקניונים הקשר התנתק ולפני כשבועיים התחדש בזכותו של מארק צוקרברג והקדמה. היא נכנסה אליי זוהרת מתמיד כאילו חזרה אחורה בזמן, אישה בת 50 שהזמן רק עשה לה טוב, רגועה ומאושרת ואז התיישבנו לנו לקפה והדבקנו את הפער, הסיפור שלה כל כך מרגש ואמיתי על זוגיות שקודם כל טמונה בה חברות והרבה כבוד הדדי, אהבה והרפתקנו.
מה אני אגיד לכן חברים אם כבר פרק ב' אז ליצוק את הערכים הנכונים. וצריך לזכור ש "רק אהבה תביא אהבה"
פנינה פלדמן: יום הולדתי ה-40 חל ב-24 למאי 2006. שום תוכניות מיוחדות לא נראו באופק. ורד, החברה שהכירה בינינו, הזמינה אותנו לארוחת ערב אינטימית ומצומצמת אצלה בבית. לא ידעתי שמדובר במבצע מתוכנן היטב. היינו בתקופה לחוצה ועסוקה בעבודה והאמת היא שאני לא בדיוק צריכה את החגיגות… נראה לי טבעי וזרמתי. הגיע ערב יום ההולדת. הורי באו לאסוף את הבן שלי מהבית אליהם. אנחנו יצאנו לדרך, במקרה (כך נדמה לי) ציון לבש מכנסי פשתן וגופיה לבנה. ומתאים למאורע לבן ואני התאמתי את עצמי..
בדרך ציון שאל אותי מה דעתי על חתונה בקפריסין… אמרתי שאני לא רואה צורך בחתונה וחשבתי שבזה שבזה נסגר העניין. זה לא הדליק אצלי שום אורות אדומים. הגענו. כבר בכניסה הבנתי שארוחה אינטימית זו לא! היו שם המון אנשים, חברים, משפחה, אפילו הורי והבן שלי, אמא של ציון, חברות שלא ראיתי שנים.
בקיצור – הבנתי שציון וורד כנראה תכננו יחד מסיבת הפתעה ליום ההולדת העגול. סבבה. זורמת. חשבתי לעצמי. בחוץ הכל היה מקושט לבן, די ג׳יי, שתיה , מזנון עם אוכל למכביר (הביאו קייטרינג). באמת, השקיעו. אני כמובן, מסתובבת בין האורחים, מוצפת ברכות וחיבוקים מכל עבר… הולכת לעבר המזנון כדי לחטוף משהו… ואז ציון מבקש תשומת לב מהקהל. במעין סלו-מושן הוא פונה אלי ושואל אם אני אסכים להינשא לו, פותח קופסא עם טבעת וממתין… חיוכים מסביב, מחיאות כפיים, אני -בשוק! מה הוא אמר?? לא הספקתי לענות. הנהנתי – לא מסוגלת לדבר.
פתאום בזווית העין, אני קולטת אדם זר, לבוש חליפה וכובע, עם תיק ביד אחת וארבע מקלות ביד השניה, זה הרב.
פנינה פלדמן: הוא אומר: ״לא שמעתי מה הכלה אמרה… ״ אני אומרת הפעם בקול רם ״כן״. באותו רגע – כמובן, מחיאות כפיים, שמחה גדולה והרב לוקח את ציון ועדים לחתום על הכתובה. ורד לוקחת אותי למעלה אל חדר השינה שלה. גלביה לבנה עם סנדל מוזהב, הינומה וזר פרחים – הכל כבר ממתין. כפי שאמרתי: מבצע צבאי מתוכנן היטב…. התלבשתי וירדנו חזרה למטה. החופה כבר מוחזקת בקצה החצר על ידי חברים טובים והרב (הרפורמי) ממתין לנו. ציון מחזיק לי את היד ואנו צועדים יחד אל החופה. הטקס, הערב, המוסיקה- נדמו כחלום מאותה נקודה. חתונה אמיתית עם מתנות וריקודים, אלכוהול משובח והעיקר, המון אהבה ושמחה. בדיוק ב-24 במאי השנה, חגגתי יום הולדת 50 ויחד חגגנו גם עשר שנות נישואים מאושרים.