בעולם היווני העתיק, פירושה של המילה לוגוס היה = משמעות. פשר. היגיון.
ומהו ההיגיון בחיים מלאי סבל?
אך, האם ניתן לדלג מעל הסבל, הכאב, ולחוות רק אושר ושמחה?
גם בגן עדן של שוטים
גם בעולם הילדות המוקדמת
בין צחוק תינוק מתגלגל לבין בכי קורע לב, לפעמים חולפת פחות מדקה..
כלומר, כנראה, שהם חלק בלתי נפרד מהחיים, ואף אחד מן השני – הסבל והאושר.
הברכה לזוגות צעירים "שתדעו רק אושר" או לילדי יום הולדת "שיהיה לכם רק כיף" –
האם היא אכן בעלת סיכוי? האם יש בה ערך?
נשאלת שאלה (לכאורה בזמן הכי לא מתאים, תחילת החופש) –
האם באמת היינו מסוגלים לחיות חיים אין קץ של הנאה?
אין קץ הנאה של פורקן עילאי, סוכרים מתפוצצים, ארטיקים נוזלים וטיפות גלי ים ובריכה, יום מתבלבל בליל, בהייה במסך מחשב, טלפון/טאבלט/טלוויזיה, נוסעים אל, נוסעים מ, פוגשים נפגשים משתזפים, תוך חיפש אחר הריגוש הבא, אנרגיה מתגלגלת שמחפשת פרצה ונכנסת לסדקים קטנים קטנים דרכם תוכל להתבטא הלאה?
לכאורה – עונג גדול. חופשת חלומות
ואז, מתוך הגודש, מגיע חור שחור אפל וקודר, שסוחף מטה, ושמו – "הריק הקיומי" (ויקטור פראנקל) כלומר במילים פשוטות – שעמום.
והוא גדל וגדל ומכרסם באורות הבהירים של קשת הצבעים ולאט הם מאבדים מצלילותם ונצנוצם והופכים לעמומים, מגיעה השאיפה לעוד כוח, עוד עוצמה, עוד סחרחרת תענוג—
אך העונג הוא תוצר לוואי
וככל שהופכים אותו למטרה, כך הוא נעכר ונהרס
כיוון שלמעשה, האדם, זקוק לפשר.
הערכים מקנים לנו משמעות, ומחזיקים בתוכם מצפן לאן אנו פונים ברגעי בלבול.
הם מאפשרים לנו לקחת אחריות על ההתנהלות שלנו בהווה, ועל האופן בו נרצה שהוא ייחרט בספר זיכרון הימים אצל היקרים לנו ואצלנו.
אז איזה ערך אנחנו מקדמים בחופש הזה?
איך נרצה שהוא ייצרב בנו ובסובבנו?
בפני מי אנו נותנים דין וחשבון?
איך נבטא את אהבתנו, מבפנים, כלפי עצמנו
כלפי הטבע הגדול והבריאה
כלפי היקרים לנו? ומהי מידת אחריותנו לכך שהם יחושו אהובים?
חופש אמיתי, הוא לא "רק" מבחוץ. הוא עבודה קשה ותובענית "מבפנים"
הוא חיזוק יתדות האמונה שלי בכוחותיי
להתמודד
לעיתים לפגוש וליצור הנאה, לעיתים לברך ללא חת את הסבל
חיזוק שורשי המסוגלות שלי
להיות
חלק מהעולם הזה, שאין בו שליטה, להתבונן בו
ובכל זאת
לנשום..
מאחלת חופש להחזיק את כל החלקים בתוכנו, וכל מרחבי הזמן, ולנוע ביניהם בתחושה של ביטחון
לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם: .. עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:.. עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם: (קהלת פרק ג').
להתראות,
עדי קאופמן
טיפול רגשי בטראומה EMDR ובפסיכותרפיה CBT)
קליניקה באורנית 052-8882726
http://www.adi-kaufman.com/
