אשמורת ראשונה
אור עמום בחשיכה של קרן שברחה מתוך העננים
פנס הרחוב דולק ומהבל הלחות הזכוכיות בו מלאות טיפות מים
מחלון חדרי בבית סבתי בירושלים ,ברחובות הישנים הפנס צמוד וצעקתו של גבאי בית הכנסת העירה אותי
"סליחות" הוא צעק "סליחות" והידס עם פעמון ועששית תאורה שורך רגליו על המדרכת הרטובה נזהר להחליק בלחות
לאיטן נפערות דלתות הבתים הישנים ברחוב ובצינת הבוקר הבל עולה מהם ובעליהם מטופפים בנעליהם בזהירות עייפים
אבל חייבים .
סליחות בירושלים של אז כמה זכרונות
שוק מחנה יהודה שקם לתחיה ואחד צועק לשני ללכת לבית הכנסת לסליחות
הדאגה אחד לשני של אנשי השוק שכבר ממזמן לא קיימת
המקום שלא היה מקורה כמו היום , היית עובר בו עם שחר וארגזי הירקות נרטבו מאגלי הטל וטריותם הייתה מדהימה
ריחם נפוץ למרחוק . גם לא היו ירקות מהונדסים אלא כל ירק בעיתו כך יצא שסבתא שלי קנתה במיה או שעועית ירוקה , וראית אותה יושבת עם סכין קטנה
וקוטמת קצוות במיה שלא תרייר לה ומטגנת אותה ומאפסנת בשקיות במקפיא וגם את השעועית במספריים קטנים גזרה את הקצוות ושוב למקפיא
החגים הבאים עלינו לטובה מעירים בי את הריחות את הצעקות והדמיון שהיה עף לי כילדה ובניתי לי סיפורים על אנשים
כל אחד לפי מראהו .סיפור לכל אחד ומיוחד
ואהבתי מכולם את השכנה הערירית מרים הכורדיה שאני קראתיה מריימי ושסבתא נהגה להעזר בה ולמרות שהיתה בוטה וטענה שיש לה ידי מרגרינה והכל נופל ונשבר לה
עדיין דאגה לה למזון חם ולבוש. כי כזו היתה סבתא שלי .
ועדין סליחות ושירי סליחות בגלים מבית הכנסת וסבתא כבר על רגליה לשה ומכינה את הבצק לכעכים שלה .
הכעכים הכי טעימים בעולם פריכים טבולים בשומשום מלוחים ומתובלים במחלב (זרעוני דובדבנים מתוך הגלעין)
כשהיו אפויים אחסנה אותם בקופסת פח ענקית שממנה גרסנו בכמויות .
זה לשתיה של הבוקר נהגה לאמר אחרי הסליחות הגרון יבש אז צריך …ואני איזה בוקר ואיזה ערב בכל רגע נתון גרסתי מהן .
זכור לי שפעם התארחה בבתינו ואמא שלי הסטרילית נאלצה לנקות את ערמות השומשום שבהן השתמשה לכעכים ומאחר והיתה מפוזרת גם הם פוזרו בבית. בכל הבית.
שנים רבות לא נתנה את המתכון ולפני כשנה באחד מביקורי עדיין התלהבתי מהם והיא חייכה .
ביום שלמחרת התקשרה ואמרה שהגיע הזמן לתת לי אותו ופשוט הקריאה לי בסבלנות את הרכיבים והעשיה בטלפון.
והיום ביום פטירתה, כשכל זכרונות הילדות ועוד עולים בי ובמיוחד בחגים .
אני אכין עוד מהם ויהיה גם מתכון בשבילכם .
הבייגלה של סבתא מטי .
כך היא נהגה לקרוא להם –בייגלה ירושלמי של סבתא שלי .
המצרכים –
קילוגרם קמח לבן
מיץ מלימון אחד כן כן
1 כף מלח
כפית סוכר (להתססת השמרים)
400 גרם מרגרינה או שמן סויה
קובית שמרים טריה -50גרם
רבע כפית מחלב טחון – קונים בחנויות תבלינים – יקר ביותר אבל משווה כל פירור
ביצה טרופה במעט מים לטבילה
שומשום בקערית עמוקה של מרק
לקערה עמוקה מכניסים קמח מלח ומחלב , מרגרינה רכה או שמן
ממיסים שמרים בכוס מים חמימים וכמה פירורי סוכר כך נהגה לאמר סבתא (עקרונית היתה שם ככפית סוכר )
משהים את השמרים שיתססו מעט ושופכים לקערה עם הקמח
לשים בצק רך ונעים לעבודה .
משהים חצי שעה . מכינים נחשים דקים מהבצק וסוגרים לכעך בקוטר 4-5 סמ טובלים בביצה ומיד לשומשום . מניחים ברווחים בתבנית משומנת על נייר אפיה
מניחים ל10 דקות ואופים להזהבה.
שומרים בכלי סגור היטב
מגישים רק למי שאוהבים או שרוצים שיאהב אתכם דרך הבטן…
תה חם יהיה מעולה יחד ובמיוחד כמו של סבתא מתמצית אמיתית של גרגרים בתפזורת שנקרנה בשוק מחנה יהודה הסמוך.
