פוסעת בשביל הרך שגובל בים ,רוח קלה נוסכת בה שלווה.
פתרונות לענינים לא פתורים מוצאים דרכם בשבילי תודעתה,
והים הולך ושוב הוא בא,תחושת המרחב והחופש מלטפים את נשמתה.
הנה היא ,ממלמלת אל תוכה, הינה כאן הכי מרגישה בטוחה.
השביל מתעקל ,השמש טיפה שינתה זוית ושירת הים דוחקת במחשבות הטובות להתקיים.
אפילו מצליחה.
כמה היא מודה לרגע הזה לשקט הזה, ללבד למרחב הנקי.לטבע הנפלא ולחופש בהיותה.
.
אוי, אלוהים מי זה, מה יש לו לחפש פה מאחורי הדיונה ?! היא מזרזת צעדיה ,ליבה מתחיל לפעום בחוזקה, אוף רק שלא יביט אלי,שייתן לי ללכת בשקט. שלא יתקרב ,שילך מפה שלא יעשה לי…..
והזר ממאן נעמד באמצע הדרך, חורץ בה מבט חודר ומפשיט .לא מוריד אפילו לרגע עיניו.
מאיצה צעדיה היא חייבת מהר לעבור את העקול, שם הוא עומד בשיא חוצפתו ,או איך להגדיר, בשיא …..לא אין לזה הגדרה ,היא יודעת שם בדיוק הבעיה ,זוהיא איננה הגדרה שאפשר יהיה לקחת לבית המשפט ולדווח עליה, אין כאן מימד מוחלט וגם לא אמירה ברורה,
אבל ברור הוא שליבה מחסיר פעימה.
והלב אוי והמוח, וכל הגוף נדרך, ידיה קמוצות, עיניה מושפלות לאדמה.
והנה היא עוברת חוצה את שדה ראיתו משתדלת לא לפגוש במבטו.
פיה יבש, עינה בורקות, ליבה מנסה להחזיר נשימה סדירה.
כן ,מתכוונת לא, זו היא איננה התחלה של סיפור מתח הזוי,המצאה של סופרת ברוכת דמיון,
זה אמיתי והתחושה הזאת ברור לא נולדה לה עכשיו, יש לה הסטוריה של אלפי תחושות נוספות ,שליוו אותה, אולי מאז שהיא ילדה ,אולי מאז הזמן הזה שמול ביתה בשכונה עבדו פועלי בנין "יש לך כאן ענין עם פועלי בנין שאוהבים אותך עד ראש הגג.." אוי השיר הזה פתאום מתנגן במוחה, הימים האלה שחששה מהשומר ששומר בעקר על זה שיוכל ללות אותה בעיניו ה נו איך להגדיר, נכון, לא ממש הגדרה.
השאלה היא למה?,באיזה מאגר גנטי או מוחי,יושב שם הפחד הזה?
לא זכור לה שפעם חלילה נאנ.. לא, ברור היא יודעת בודאות ,זה לא קרה ,או אולי זכרון קלוש של סוג מתקפה, לא לא בטוח לא היה היא מבטיחה, אז מאיפה אלוהים, החרדה הזאת כשהיא הולכת כך בחוף ודמות גברית עומדת מולה.
אני יודעת הרבה מילים נכתבו על כך,
דיונים שלמים בבתי משפט,בנסיון לתרגם אלימות,נפשית מילולית חוויתית כזאת בלי נגיעה…פיזית .
ילדות נערות וכבר נשים שהתבגרו יודעות, זוהיא איננה מציאות הזויה ,
זוהיא אמת לאמיתה.
ולחרדה הזאת יש היסטוריה יש לה סיבה.
אבל לא כזאת שאפשר להגדיר במילה מוחלטת גם לא ברורה,אין עליה ערך במילון, ובטוח לא השכילו להעריך בחברה,
"אל תלכי לבד ילדה ברחוב…".
למה?רוצה ללכת לבד,ביחד,בים ברחוב,לאן שאני רוצה..בבטחה…
זכותי!
