כל אדם פוגש שואה פרטית, מתישהו … ומתמודד עמה, בדרכו..

ואז, אני חושבת על האנשים המופלאים שאני פוגשת,
שגם הם, מבוגרים וילדים, צעירים וקשישים, כל אחד מהם בדרכו,
התמודד במרוצת חייו, עם שואה פרטית, קטנה כגדולה..

אובדן, אבל, שכול, עצב, פוגשים את כולנו בצמתים צפויות,
או בצמתים טראגיות ופחות צפויות…

רבות מהאגדות והמיתוסים, ראשית סיפורם מתחיל באובדן:
"פעם אחת, לפני הרבה הרבה שנים, בארץ רחוקה, חיה נסיכה יפהפיה. הוריה נפטרו, והיא נשלחה יתומה"..
(לעבוד כמשרתת – סינדרלה, ליער – שילגיה, במבי שאמו מתה, בילבי ללא הורים, לשבור את הקרח – טבעו ההורים בים הסואן, ועוד רבים וטובים) ותהליך השיקום שלהם, הוא גם שלנו,
מעין "עוף החול הפרטי" של הצופים, והצלחתם, מנחמת אותנו
שברגע אמת צרופה ואיומה – נוכל לו, לכאב ….

או אז, על מה נתבונן
על העלטה בשמיים, או על הכוכבים?
אח, לו היה זה פשוט כל כך, לבחור לאן להסיט את זרקור הקשב ולהתמקד באור –

לעיתים, אנחנו "דווקא" מרגישים צורך להביט, נכוחה, באופל הגדול, בכאב, ולהתבוסס בתוכו …
להתלכלך בו עד זוהמה.
למול טראומה – או אירוע קשה, הכאב מציף את הגוף, את החושים, והמחשבות
ואם מישהו יפתור אותנו במשפט מסוג
"אל תחשוב על זה, הזמן יחלוף וזה יעבור"..
יכולה להתעורר זעקה גדולה, של פצע שמנסים לסגור אותו, טרם ריפוי, ונותרת מורסה מבעבעת ודלקתית..

מנגד לעיתים, אנחנו רוצים להסיט מבט – להאמין שיש לנו שליטה
על עצמנו, על החיים, על החוויה.
ואז, אנחנו בוחרים במלוא המרץ להסתער במאניה ולהעצים את תחושת ההנאה שלנו, באמצעות כלים מסיחי דעת, שחלילה –
לא יפרם התפר ותנזול לה, בלי שמירה, דמעה …

הכוחות והמשאבים להתמודד עם מה שגלי החיים יסחפו עמם אלינו, שורשיהם נעוצים בתוכנו
עמוק פנימה
ברגעים קטנים, מיוחדים,
בהם הרגשנו

אמונה

בעצמנו

בהם פגשנו בפליאה כאב, ויכולנו לו, לצידנו, מבלי להשמיד אותו,
וחלקים בנו, ומבלי לטבוע בתוכו ללא אוויר

—

ימים עצובים באים עלינו. ימים של זיכרון.
בואו, נמצא מקורות של נחמה בתוכנו, ונהיה נחמה עבור האחרים

"אי שם עמוק בתוך תוכנו
טמונים קולות וזכרונות
מראות רבים שכבר שכחנו
ספרי פלאים ומנגינות"… (חלומות שמורים, אהוד מנור, מתי כספי)

להתראות,

עדי קאופמן

מטפלת בפסיכותרפיה CBT ילדים ומבוגרים
טיפול בטראומה EMDR
מומחית ומדריכה M.A אבחון דידקטי/פסיכודידקטי,
קשיי קשב ועיצוב התנהגות.
קליניקה באורנית 052-8882726