חשבתי שאני יודעת הכל, שאני חושבת נכון, שאני מחליטה נכון. עד היום אני לא יודעת אם הייתי צריכה להתייעץ עם מישהו או לתת לעצמי זמן ןלדעת שבגיל 20 לא מקבלים כאלה החלטות. החלטות שמשנות מסלול חיים וקובעות בעצם את מסלול החיים ואת העתיד לטווח הממש רחוק. הרבה מאד שנים, חשבתי שהחלטתי נכון, אני לא יודעת אם הייתי שלמה ב 100% עם ההחלטות שלי , אבל היה לי ברור שאלה הן ההחלטות הנכונות. לא לקחתי בחשבון שאלה הן ההחלטות הנכונות לאותו זמן.
לא דיברתי על זה כל השנים וגם אף אחד לא הציק לי "למה את לא מתחתנת" – אף אחד גם לא שאל אותי "למה אין לך ילדים" – והיום אני קצת כועסת על הסביבה שלא אמרו לי כלום ואולי הייתי מתבאסת אם כן היו אומרים לי כמו שמן הסתם אולי אמרו לחלק מהאנשים או הזכירו להם בקלילות (או שלא….
אני יודעת שזו החלטה שהייתי צריכה לקבל עם עצמי ואף אחד לא צריך שמישהו יישב לו על הווריד. מסתבר שלשבת על הווריד זה מתכון רע לכל דבר. אבל אולי הייתי צריכה להבין שזו החלטה נכונה לאותו זמן, אבל מי חשב שהחלטות יכולות להיות זמניות ואפשר לשנות אותן.
בגיל 20 לא חשבתי ככה….. מסתבר ש-כן, וזה גם לטוב וגם לרע. אני זוכרת שהייתי הולכת לאירועים משפחתיים או חברתיים ותמיד החברות שלי היו מקטרות שכל הזמן מנדנדים להם "נו, למה עוד לא התחתנת" , או משהו בסגנון "יש לי מישהו להכיר לך…"
כמובן שאחר – כך בא באופן טבעי "מילא, לא התחתנת – אבל את גם לא רוצה ילדים ??" (אף אחד לא אמר את זה אצלנו….אני לא יודעת אם מישהו חשב ככה ולא אמר או ש"דום שתיקה" היה המוטיב המשפחתי. המשפחה קבלה בהבנה (לפחות ככה זה נראה) את העובדה שלא התחתנתי אבל את נושא הילדים היה קצת יותר לקבל אני משערת. לא שאלתי. אף פעם לא נדנדו. אם זה לא היה עולה ממני, אם אני לא הייתי שואלת – אף אחד לא היה מעלה את זה.
בשנים האחרונות אני חושבת על האבסורד הגדול של כל מי שקיטרה שיושבים לה על הווריד ומנדנדים לה ….ובסוף היא התחתנה והקימה משפחה (אף אחד לא אומר אם זה טוב או רע ). אני, שאף אחד לא העלה את זה על הפרק – נשארתי לבד.
כמובן שזה הופך להיות קשה יותר ויותר. לאו דווקא בשבתות וחגים , גם בתקופה של גיהנום בלי צפוי (התקופה של הסרטן למשל), זה גם בימים של אמצע השבוע שפתאום אם אני רוצה לסוע לחופשה – אין לי עם מי, אני רוצה ללכת לסרט – מבאס אבל אין לי עם מי לצחוק או לבכות. אני רוצה לחבק או לכעוס על מישהו – וזה חסר, זה כואב כמה שזה חסר.
תחושת ה"שחרור" הזו – חוסר הגבולות היא כל-כך מטעה, זו התחושה הכי צפופה שיכולה להיות. צפוף מאד החוסר הזה אפילו בבית ספר יסודי שלא אמרו לי "למה חזרת כל-כך מאוחר" או "לאן את הולכת" …חשבון הנפש והכאב שויתרתי או שלא היה אכפת לי – קשה מאד (אובייקטיביית) לוותר על הכל.
גם היום אני לא חושבת שהיה לי נכון להתחתן. אני לא מהטיפוסים שיכולים לחיות טוב בתוך מסגרות עם בן-זוג צמוד (אני לא מהסוג הזה. בחיי), אני יכולה לעשות את זה באופן זמני וגם זה בע"מ מתוך ידיעה ומהמקום שאני מכירה את עצמי – זה לא היה עושה לי טוב.
ילדים זה כבר נושא הרבה הרבה יותר מורכב. נכון, זה רובד אחר של החלטה שאני קיבלתי ואולי תוצאה עקיפה של רווקות. נכון, היום רווקות זה לא ביג -דיל ולא סיבה לא ללדת, אני גם יודעת שזו לא הסיבה שלא הריתי ואני לא אמא. אבל אני, מהמקום הכי אמיתי והכי מאמין חושבת שלילד מגיע הכל אם אוהבים אותו באמת. עד היום אני לא יודעת ואף פעם לא תהייה לי תשובה אם הייתי יכולה להיות אמא אמיתית וטובה. אני באמת לא יודעת.
למה זה קורה עכשיו ? למה המחשבות וההרהורים עולים עכשיו, בשנים הממש אחרונות ?כשאני עושה חשבון נפש אמיתי, ביני לביני – אני תוהה אם הייתי הופכת לאם – האם יכולתי להיות אם נהדרת, מעניקה, אוהבת, מחבקת – כי כך אני רוצה ובוחרת. אבל….וזו האמת לאמיתה.
מתי הצורך הזה עולה בצורה כואבת וחדה. המחשבה והתחושה האלה עולים במיוחד כשאני מרגישה לבד בזמן צורך או רצון …. לא הייתי חיה בשלום עם עצמי אם הייתי הופכת לאמא כדי שילד יימלא את הצרכים שלי, יעניק לי את העזרה שאני זקוקה לה או יהיה החבר שלי.
זהו שגם בזמן שאני כותבת את הפוסט הפרטי הזה – בין השורות אני משנה את המחשבות והתחושות שלי. אם קודם חשבתי שאולי אם…..ואולי אחרת, עכשיו אני חושבת שאם הייתי בשלב מסויים הופכת לאמא, הייתי הופכת לאמא בע"מ. לא, למרות הכל ואחרי הכל – ולמראית עין הייתי יכולה להיות אמא נהדרת, אבל ביני לביני זה היה זמני….אחרי פרק זמן הייתי רוצה לשגר אותו מכאן.
כמו שחשבתי יצא פוסט חצי צוחק – חצי בוכה….שום דבר לא היה יוצא ממש טוב מאד. אם הייתי נשואה – זה היה ממש רע….אני ככ לא בנוייה לזוגיות של ממש ביחד, אלא כזו שאפשר לקום וללכת ולחזור (כן כן, יהיה איזה חכם שיגיד שאפשר….) וכנראה שככה עם ילדים: הייתי יכולה להפוך לאמא, אמא טובה ונהדרת, אבל רק באופן זמני…….
כנראה שאני בנאדם זמני…. בנאדם טוב (אולי ????) – אבל טוב באופן זמני.
צילום : shutterstock