לפני כמה שבועות נתקלתי בכתבה הזו. הכתבה נפתחת בתיאור של העלייה המפתיעה בכמות הספרים מהז'אנר הרומנטי שנמכרים בשנים האחרונות בארץ ובעולם, בספרים דיגיטליים וספרי נייר. שמחתי לשמוע שאני לא לבד. שעוד נשים רבות, מכל שכבות האוכלוסיה, כולל נשים משכילות רבות, צורכות את הז'אנר.
כי מדובר בז'אנר הכי מושמץ בתחום הספרות. רומנים למשרתות, קראו להם פעם. לא פעם ולא פעמיים נתקלתי בנשים שאמרו בבוז "אני לא קוראת את הזבל הזה". בעיקר בתור בספרייה, כשאני עומדת מאחוריהן עם צרור מה"זבל" הזה…
בדרך כלל אני מקפידה לקחת גם איזה ספר "רציני", מנסה לכסות איתו על ערימת הספרים הלא רציניים שלי. או לפחות ספר מתח, שהוא, משום מה משפיל פחות. ובאמת, משום מה?
בין ספרות המתח והספרות הרומנטית יש הרבה משותף. למשל, הספרות הרומנטית, באה להגשים פנטזיה נשית. ספרי המתח, ברובם, באים להגשים פנטזיה גברית. איך? הגיבור הוא זאב בודד, לוחם מיומן. הוא לעולם לא כבול לאישה או ילדים (גרוש, אלמן, אשתו וילדיו נרצחו הרגע). בדרך כלל יש לו איזה אירוע קשה בעברו, שהפך אותו חזק יותר, והוא לא מתעסק בו יותר מדי. הוא לוחם מעולה, שמסוגל לנצח קבוצה שלמה של יריבים כמעט בלי להזיע. אם מדובר בסדרה, בדרך כלל יהיה לגיבור רומן עם אישה אחרת בכל ספר. מי שרוצה לבדוק את הנושא, ראו ספרי ג'ק ריצר של לי צ'יילד, רוב ספרי הרלן קובן, וכמובן ג'יימס בונד האחד והיחיד.
שני הז'אנרים לא מצטיינים בעומק מיוחד, והקוראים אותם לא רוצים עומק. את שני הז'אנרים קוראים כשמחפשים משהו קליל, להעביר את הזמן. פשוט ולא מחייב, שקיעה זמנית בפנטזיה. קריאה שלא משאירה רושם לאורך זמן.
שני הז'אנרים לא מצטיינים ברמתם הספרותית. ואני אומרת את זה למרות שיש בין הכותבים של שני הז'אנרים כאלה שמיטיבים לספר סיפור, ויודעים איך להעביר אותו היטב בכתב. אבל אין מה לעשות, וצריך להודות: רב הספרים בשני הז'אנרים הם זבל…
ולמרות כל זה, היחס אל הספרות הרומנטית והיחס אל ספרות המתח שונה. לא מאוד שונה. אף אחד לא רואה בספרי המתח ספרות מופת, אבל הז'אנר לא זוכה לבוז מוחלט והתעלמות כמו הספרות הרומנטית. לא מעט ספרי מתח הפכו לסרטים בכיכובם של שחקנים ידועים. והרומן הרומנטי? רק "50 גוונים", עם שחקנים אלמוניים…
טוב אין הרבה מה לחשוב כאן, נכון? די ברור למה לספרים האלה מתייחסים כך ואל אלה כך. הרי הז'אנר האחד מיועד לנשים (זבל), והשני לגברים (פחות זבל). וכמובן הצליחו גם לעשות לנו שטיפת מוח כך שנתבייש שאנחנו קוראות את הזבל ולא את הפחות זבל.
אז אחרי שקראתי את הכתבה החלטתי להפסיק להתבייש. אני ניגשת לספרנית עם ערימת הספרים שלי, הזבל והפחות זבל, ומניחה אותם בגאווה לפניה.
אני רק בודקת קודם שאף אחד שאני מכירה לא יראה.