שמי גילה אלישיב, אני נטורופתית , מרצה בנושאי בריאות , ורוצה לשתף אותכם בטיולים שלי ב"אזורים הכחולים" בעולם שם ביקרתי כחלק מסקרונותי לבדוק אורך חיים באיכות חיים . בכל פעם כשאני מזכירה בהרצאות שלי את המושג "האזורים הכחולים" אני חשה את הקהל שלא כ"כ מבין, ואז אני מסבירה שמדובר באזורים בהם יש אחוז גבוה של אנשים שחיים מעל גיל 90 ואפילו 100 שסובלים מאחוז נמוך של מחלות נפוצות וכך הם נהנים ממספר גדול של שנות חיים בריאות.. וכן. המקומות האלו מאוד מסקרנים אותי. זו אחת הסיבות שכבר הספקתי לבקר במספר אזורים כחולים כמו סרדיניה, איקריה, ויפן. אם לדייק אז יפן לא נקראת "אזור כחול" אלא רק אזור איים יפני בשם אוקינאווה אך עדיין יפן נחשבת למדינה בריאה.
האם אוששו את הנחתם ? ממה שאני חוויתי אז כן !!! מסתבר שהסביבה של האנשים האלה היא סביבה בריאה. יש בה נתונים , מנהגים, אורחות חיים שמניעים אותם לאורח חיים בריא. למשל ביפן, התנועה היא חלק נכבד מאורח חייהם. ארוחות נערכות באופן מסורתי על הרצפה סביב שולחן נמוך והם כורעים על רגליהם כדי לשבת לאכול. מכריעה כזו גם צריך לקום ותחשבו שהם עושים זאת מספר פעמים ביום ובכל גיל. ותראו איך האיש החמוד, הלא צעיר הזה שבתמונה יושב . נראה שהישיבה הזו היא אוטומטית אצלם. התזונה באזורים הכחולים מבוססת על תזונה צמחונית ובהרבה מקומות מהגינה הפרטית שלהם. ודבר נוסף אלו הרגלי האכילה שלהם. למשל בסרדיניה הם לא מערבבים מזונות. מגישים בצלחת נפרדת כל סוג של מזון עם הפסקה בין המנות. למשל לא יאכלו ביחד את הקטניה והירק. כל דבר יגישו בנפרד עם הפסקה בין המנות. השתתפתי בארוחה בה היו 7 מנות כאלה. נכון ארוחה ארוכה ובחוויה שלי הבטן שלי הרגישה מאוד טוב עם זה. מעניין למה. וביפן הארוחות מבוססות הרבה מנות קטנות בכל ארוחה. כל ארוחה מורכבת מכמה צלחות קטנות שבכל אחת יש משהו קטן וכך הם אוכלים מעט ליפנים יש פתגם בן 3000 שנה בשם "הארא – האטצ'י – בו" הנאמר לפני הארוחה וזאת כדי להזכיר להם להפסיק לאכול כשהם 80 אחוז מלאים, כי הרי לוקח כחצי שעה לתחושת השובע להגיע מהבטן למוח, והתזכורת הזו להפסיק בשמונים אחוז שובע, מסייעת להם בכך. דבר נוסף שעפ"י מחקרים נחשב כסיבה עיקרית לאיכות חיים הוא אינטרקציה חברתית. ידוע שבדידות הורגת. מאידך האינטרקציה החברתית היא לא רק להיות עם החבר'ה. באינטרקציה חברתית יש מחשבות , דעות, התלבטויות, רגשות, לימודים, כל הדברים האלה מפעילים את המוח וחשובים מאוד כשמדברים על איכות חיים. באוקינאווה למשל נולדים באופן אוטומטי לתוך מסגרת שיש בה 6 חברים שאיתם אתה מעביר את חייך. הם קוראים לזה "מואי" ואם אתה במואי אתה מסודר מבחינה חברתית. הם מחוייבים זה לזה ואם יש דברים שלא מסתדרים ויש לך בעיה תמיד יש מישהו מאחוריך. בסרדיניה נותנים המון כבוד לקשישים ולא משאירים את המזדקנים במשפחה לבד. יש חשיבות מאוד גדולה למשפחה ותמיד תהיה איזו בת או נכדה שמטפלת בהם. וכך הם חלק פעיל בקהילה ובמשפחה המורחבת. התמיכה החברתית והקשר לקהילה בלט מאוד גם באיקריה שם הם נוהגים לעיתים קרובות לערוך מסיבות כדי לחזק את הקשר בקהילה. הם יושבים בבתי קפה בחבורות ויוצרים הרבה מפגשים משותפים. אם למישהו יש בעיה כלשהי תמיד יהיה לו למי לפנות ומי שיעזור לו. האם בארץ יש גם מאריכי חיים עם איכות חיים? מכירים כאלה? אם אתם מכירים כאלה מעל גיל 90 או 100 – אז בכלל , אשמח אם תתקשרו או תשאירו לי הודעה בטלפון 050-9660069 גילה אלישיב נטורופתית – בריאות וידע