בילדותי לא אהבתי את התאריך 30.6 .
יום הולדתה של אימי נחת עליי כל שנה דווקא בסיום שנת הלימודים ביום קבלת התעודות.
כל שנה הייתי מביאה תעודה בינונית, תמיד עניין אותי מה כותבים על ההתנהגות שלי.

לא אוהבת את הקטע שמעלים תעודות של הילדים, טעם מר יש בזה, לכל אלו שהילדים שלהם לא מצטיינים, בכלל קצת צניעות לא תזיק, אין עוד דברים להתגאות עליהם?

לא סבלתי את האמהות המשוויצות שסיפרו לאמא שלי, בפניי כמה הבת שלהם מצטיינת וכמה המורים אוהבים אותה וכמה נחת ואני התפללתי בלב, שלאימא שלי זה לא יפריע.

כשהגעתי לתיכון התאריך כבר לא הפריע לי ויום ההולדת שלה לא היה תלוי בציונים שלי, או בהערכתם של המורות, עד כמה אני לא מממשת את הפוטנציאל שבי.

היום יום הולדתה של אימי ז"ל, היינו אמורים לחגוג איתה את גיל 59.

היום אני גאה בילדים שלי בעיקר כי טוב להם והם התמודדו עם אתגרים השנה וצלחו אותם.

גאה שהם מאושרים ושמחים בלי קשר לציון כזה או אחר.

ציונים זה לא הדבר הכי חשוב בחינוך ילדים, הצלחה בלימודים היא חשובה לחווית הילד אבל להשוויץ ולהתגאות בהם ברשתות ובכלל, יכול ליצור עוגמת נפש להם ולסביבה.
תחמיאו להם, על הצלחות והתמודדויות, תחזקו אותם בבית זה הרבה יותר חשוב.

ילד מצטיין הוא לא בהכרח ילד מאושר.

חופשה נעימה, לכל ילדי (והורי) ישראל והעולם כולו.