עוד רגע אנחנו ב2019, ואחד האיומים הגדולים שאנחנו עומדים מולו הוא מפלצת תרבות האונס שהולכת ומתרחבת לאינספור וורסיות מול העיניים שלנו כשמערכת החוק היא הדבר היחיד שעליו אנחנו צריכים להסתמך כדי להרגיש מוגנים, אולם זאת מפזרת עסקאות טיעון כמו פטריות אחרי הגשם, משחררת עברייני מין לחופשי ומעניקה להם פרסים.
פרופסור דורון זמיר (צילום מסך)
אתמול הותר לפרסום שמו של פרופ' בכיר בבית החולים ברזילי שהטריד מינית את מזכירתו במשך כ-7 שנים(!). על פי כתבה ב'גלובס' דובר בהטרדות מיניות אינטנסיביות בהן יצר פרופ' דורון זמיר סביבה רווייה בתכנים מיניים מצידו כלפיה דבר המהווה הטרדה מינית חמורה.
לפני שנכנס לעומק הנושא של פסק הדין, המקרים שפורסמו על ידי עורך 'סדר יום' דדי מרקוביץ, הפיצוי הכספי והעובדה שסוף סוף יש ממש מעט אור בקצה המנהרה בפרסום שמו של הבכיר, נזכיר שכאשר בכיר מטריד מינית או אפילו מנהל רומן עם כפופה לו, מדובר לפני הכל בניצול מרות. עצם העובדה שכאן גם בוצעה הטרדה מינית רק מחמירה את העניין אף יותר.
דפוס ההתנהגות המחליא והמצמרר של אנסים ומטרידים מינית הוא בעיקר העובדה שהם מרגישים שמותר להם להיות אלוהים ושום דבר לא יעצור אותם גם אם הם רומסים ורוצחים נפשות תוך כדי. המלחמות היומיומיות שעוברים נפגעי אונס, תקיפות והטרדות מיניות הן מאבק מתיש שללא תמיכה מתאימה יכול להגיע להרס עצמי ואובדן הרצון להמשיך לחיות. אבל את מי זה מעניין באמת כשבבתי המשפט ובמשרד הבריאות מאשרים לפושעים לצאת לחופשי ולהמשיך לפגוע ולרצוח נפשות?
על פי עדכונים בטוויטר בחשבונו של עורך 'סדר יום' דדי מרקוביץ, במהלך 7 שנים פרופ' דורון זמיר הטריד את מזכירתו מינית כשהוא משתף אותה בפרטים אינטימיים מחיי המין שלו עם אשתו, ועם נשים אחרות, הציע לה הצעה מגונה של מין בשלישיה, חקר אותה על חיי המין שלה וחשף אותה לסרטוני פורנו בהם צפה לאחר שתפסה אותו עם עובדת אחרת באקט מיני. באחת מהפעמים אף הציע לה להכנס למשרדו אך היא סירבה, התלוננה בבית החולים אך כשראתה שלא נעשה דבר פנתה לנציבות והפרופ' הורשע והושעה לחצי שנה, לאחריה חזר לעבוד כרגיל והעובדת פרשה. בעולם אחר, עבריין המין היה נכנס לכלא ואילו הנפגעת היתה מקבלת את הזכות להמשיך בחייה ולהשתקם מהפגיעה, אבל בישראל של 2019 מפנקים עברייני מין, ויורקים בפנים לנפגעים.
בסופו של דבר הפרופ' חוייב על ידי בית המשפט לשלם למזכירה שהטריד פיצויים סך של 250,000 ש"ח, ובית החולים עצמו חוייב לשלם פיצויים בסך של 30,000 ש"ח על כך שלא טיפל בתלונה כפי שהיה צריך לעשות. פיצוי כספי, שלמעשה יכול להקנות אולי ובמעט את התמיכה לטיפול פסיכולוגי אבל לא את הבטחון שעבריין מין צריך לשבת בכלא ולא להסתובב חופשי ולהמשיך לפגוע.
אז מה נותר? נפגעת הטרדות מיניות שנפשה, בטחונה האישי וחייה השתנו לחלוטין לחיי מאבק יומיומי לאחר הפרשה הזאת כי מטריד מינית חולני החליט להיות אלוהים, ובית משפט שלא הכניס אותו לכלא, חייב אותו לשלם לה כסף אבל כן הבין שחייב ליצור הרתעה בפרסום שמו. בהחלטת בית הדין ציינו השופטים: "אנו סבורים כי בפרסום שמו של המעוול יש כדי ליצור נורמות ברורות, אשר מהן ניצן לייצר רף התנהגותי וערכי ראוי ולהביא להתרעת הרבים".
חוסר ההרתעה גורם לכך שאנסים ומטרידים לא רק שלא נכנסים לכלא אלא ממשיכים להסתובב במקומות בהם הם יכולים להמשיך ולפגוע, ראו ערך דר' בני שכטר, גניקולוג שהוגש נגדו כתב אישום על אונס מטופלת ובזמן שהמשפט עוד מתקיים (ונגרר), משרד הבריאות אישר לו לחזור ולעסוק במקצועו כגניקולוג.
ד"ר בני שכטר (צילום מסך)
עכשיו, אחרי שיש כמה שופטים שהבינו שצריך ליצור הרתעה נגד אונס והטרדות מיניות, כל מה שנשאר זה שיהיו מספיק אמיצים להכניס עברייני מין מורשעים לכלא ועל הדרך למצוא גם פתרונות לצפיפות בבתי הסוהר במקום לשחרר אנסים ועברייני מין חולים בנפשם אל זרועותיה של חברה בריאה שמרגישה שאין בית משפט שמגן עליה, ואין שופטים שמבינים שאונס הוא פשע שאסור לתת לו להסתובב ברחובות ולהמשיך לפגוע בנו.
אני תוהה אם כל שופט שלא מכניס לכלא עבריין מין מורשע היה עושה זאת אם היה מדובר בקורבן שקרוב ללבו ולנפשו, והאם היה נותן מקום לתרבות האונס להמשיך ולצמוח כמו מפלצת אכזרית שמשנה בכל פעם מחדש את הצורה שלה ומצליחה לזעזע ולהפתיע אותנו בוורסיה אחרת.
אם לא נעצור את תרבות האונס, היא לא תיעצר מעצמה.
לקריאה חופשית:
אחרי מאבק משפטי של 3 חודשים הותר לפרסום
ביה"ד מעודד נפגעות להתלונן: הותר לפרסום שמו של הרופא הבכיר שהטריד מינית
