ההחלטה הכי אמיצה שלקחתי היתה לקום ולעזוב.
ברקורד שלי היו שנתיים כעורכת גרפית בכירה ומפתחת מוצרים במעריב, שש או שמונה שנים כעורכת גרפית ומעצבת מוספים מיוחדים בידיעות, לימודים בבצלאל, ניו יורק, חלום להיות טיפוגרפית, להעביר מסר ולשחק באותיות, עד שהחלטתי שדי. ארבעה ילדים, שלושה ימי עבודה, משכורת מהסרטים ושום דבר שיכל לעצור אותי מהתשוקה להיות עצמאית.
הבחירה הזו היתה אבסולוטית! אחרי שנים בתוך דפי עיתון, טורים של טקסט גבולות עמוד ולוחות זמנים, בחרתי לצאת מכל קופסא, ליצור ללא מסגרת ובלי שום תקרות זכוכית! הבנתי שאת כל מה שעשיתי בקטן אני רוצה לעשות בגדול, שהמידיום הוא המסר וכדי לעשות משהו משמעותי, משפיע ובעל ערך, אני חייבת לייצר נראות ונוכחות במרחב. דייקתי ערכים וסימנתי מטרה.
אף פעם אני לא יודעת מה הרגע שבו נוצר רעיון, אבל ברור לי שמתוך התהליך נולד הקונספט הראשון – פסל מאוורר ענק שיוצב בכיכר רבין בתל אביב. החיבור היה בין קיץ 2011 עם הפגנות המחאה של צדק חברתי שהיו בתל אביב (כשהרוחות ברחובות להטו), ומול זה הבחירה של קיץ 2012 כמועד הצבה. כיכר רבין זה המקום החשוף והלוהט בחודשי הקיץ בישראל, והיה ברור שכדי לצנן את הרוחות ולהביא מסר של רוח חדשה צריך מאוורר. הכנתי פרזנטציה והגשתי לוועדה.
כעצמאית הבנתי מהר מאוד שאני חייבת ליזום. שאני לא יכולה לחכות שהזדמנויות יבואו, אלא שחובה עליי לקום בכל בוקר לעשות. חיפשתי ובמקרה מצאתי מישהו שחשבתי שיעניין אותו (שבמקרה הסתבר שהוא סגן ראש עיריית תל אביב – אסף זמיר). שלחתי הודעה וביקשתי שנפגש, אז נפגשנו, הוא עף על הרעיון ושלושה חודשים אחרי זה המאוורר עמד בכיכר.
המאוורר, כיכר רבין, תל אביב. צילום: אריק סולטן
החודשיים שבהם המאוורר עמד בכיכר היו אירוע פורץ דרך שתוקשר בכל העולם וגרם לי להאמין שהכל אפשרי. חדורת גאווה והישיגיות החלטתי לנסות שוב, אלא שמחווה שיצרתי לקדישמן, עם כשבעים שותפים להרפתקאה (!!) נגנזה רגע לפני שיצאה לפועל, וככה חוויתי את הכשלון הראשון (הרחבה על המחווה בסוף הטקסט).
הרגע הזה היה אחד הכואבים והמכוננים בחיי כעצמאית:
הבנתי שלא משנה מה קרה – האחריות עליי!
שכדי שאצליח ״למכור״ מוצר (במקרה שלי זה היה מיצג אמנותי), ולא משנה כמה הוא מגניב, מישהו צריך לרצות לשים על זה כסף,
שאם אין כסף אז זה לא עסק ולא רק שלא ארוויח אלא שאני עלולה להפסיד והרבה,
שאני חייבת להישאר צנועה ולהאמין בתמימות,
ואחרון – שגם בחלקים הכי כואבים, הכי מאכזבים ומתסכלים חייב להיות חלקיק קטן וטוב שיעלה אותי חזרה למסילה.
המכתב שקיבלתי מקדישמן היה החלקיק הקטן שלי.
המכתב מקדישמן. צילום: צ׳צ׳קס
אחרי הכישלון ובתוך הכאב, מצאתי את עצמי בשבת אחת אצל ההורים בין כל הילדים ששיחקו על הרצפה. איכשהו הרגשתי שהרגע הזה הוא ההזדמנות שלי, נשכבתי על הבטן עם הפנים לרצפה, הרמתי חולצה ונתתי לקור של הבלטות לחדור לי פנימה לתוך העצמות. הדקות האלה היו כל כך קדושות ומופלאות, שככה בין הילדים, הבנתי שאת כל מה שחלמתי לעשות בענק, אני רוצה לחזור ולנסות ליצור מלמטה, מנמוך, מעיניים של ילדה. ההבנה הזו הפכה להיות הדי.אנ.איי של היצירה שלי – אנשים, רגשות ונקודת המבט.
מאז עברו כמה שנים, הסטודיו שלי התפתח ואני ביחד איתו – פיתחתי סדנאות ייחודיות, שתי הרצאות, יזמתי פרוייקטים סביבתיים, אספתי מיליון צעצועים, אצרתי והצגתי בתערוכות. חלק מהמיזמים שקידמתי הצליחו יותר ואחרים פחות. למדתי שעצמאית זה ריצה למרחקים ארוכים, שנדרשת יצירתיות אין קץ, אופטימיות וסבלנות, יכולת אלתור, אמונה, גמישות, והתמדה. שאנשים סביבי רוצים להיות חלק ממשהו משמעותי, והאמנות שאני יוצרת היא הכלי (MeRoar – מיזם האמנות באירוע TEDxJaffaWomen).
צילומי פעילות הסטודיו: צ׳צ׳קס
בשנה האחרונה הסטודיו הקטן והחמוד שלי הפך לעסק. מסע של עשור כנגד כל הסיכויים והקולות שקמו ואמרו לי תפסיקי, תסגרי, זה לא מעניין, זה לא מתרומם וזה לא כלכלי, הוכיח שהיה כדאי ומשתלם. בשנה הזו קרה דבר נוסף והעשייה שלי קיבלה תפנית חדשה – פסל כדור הים שיצרתי בקיץ האחרון והוצב בחוף טרומפלדור בשיתוף עם עיריית תל אביב, שינה סדרי עדיפות ומיקד את העשייה שלי להתבוננות על הקיים, אמנות וסביבה. מה שהתחיל עם מראות של אושר ומיליון צעצועים, הפך לשני מיזמים סביבתיים (מטריפים!!) – אחד ליצירת פסלים מפסולת בתוך קהילות וארגונים, במטרה לרתום ולהניע כמה שיותר אנשים לשינוי התנהגותי בכל מה שקשור לסביבה, והשני… בינתיים הפתעה.
איסוף פסולת עם מתנדבי החברה להגנת הטבע. צילום: צ׳צ׳קס // צילום כדור ים: אייזק לוי
*
מיצג ״מגלגלים״ היה מחווה לפסל של קדימשן ״התרוממות״ שניצב בכיכר הבימה בתל אביב.
המיצב תוכנן לאירועי לילה לבן בתל אביב 2013, ואמור היה להיות מסע של שלושה עיגולים חלודים בעירק הגדולה (פארק הירקון, איילון, טיילת, יפו..), כשבערב הם היו אמורים להתגלגל לכיכר רבין, להשיל את החלודה ולהפוך לשלושה עיגולים צבעוניים מוארים, שרוקדים מצד לצד עם החוגגים בכיכר.
*
רוצות עוד? סקרניות ליותר?
Chachkesland.art
פייס: tal tenne czaczkes studio
אינסט: tal_tenne_czaczkes
צילום ועריכת סרט המאוורר: בועז רבינוביץ
צילום ועריכת סרט MeRoar: בועז רבינוביץ
צילום ועריכת סרט ״כדור ים״ לעירית תל אביב: יונתן הוניג
הדמיית מיצב ״מגלגלים״ לקדישמן: לירון בר עקיבא
