אוף אני לא יודעת מה לעשות, אני בורחת
אני בורחת מזה. אני מתעסקת בהכול ולא בזה.
קשה להגיד לאיגו שזה באמת צילק אותי
קשה לי להבין את זה עד הסוף
יותר נוח שזה מעורפל ולא חד ברור.
אבל הכול כל כך מבלבל
כל כל קיצוני
למדתי שאהבה שתלויה בדבר סופה להיות בטלה.
אז הוא לא אהב אותי אם הוא נגע בי.
גם כשהוא קנה לי מלא ממתקים, גם כשהוא הגן עלי בשולחן שבת.
אבל הוא נגע בי כי הוא אוהב אותי
אבל גם אבא אוהב אותי והוא לא נגע בי ככה.
זה מבלבל.
מצד אחד זה מעשה כל כך רע
מצד שני היו מעשים גם טובים
וגם אני רעה לפעמים, אני רעה.
גם אני מתנהגת לא בסדר לפעמים.
אז אולי תשתקי עם המחשבות האלו?
דיי תשתקי.
אבל אני מרגישה תמיד רעה
תיהיה לי ילדה יום אחד
ואני אחנך אותה שזה לא אהבה
אז למה אני מתנהגת כאילו זה אהבה?
אם אני אדבר אני גם רעה
וגם אם אני אשתוק אני רעה.
אבל האמצע צורח
והאמצע רועש.
ואני, אני נופלת בשקט רע ורועש.