למה שאני אבטל יום עבודה, אגיע מחיפה לתל-אביב ואחזור הביתה בחצות בגשם שוטף רק בשביל להשתתף בקורס של "דיגיטליות בעסקים"?
על פניו, יש לי דברים יותר טובים לעשות, והם גם לא בהכרח מחייבים אותי לנסוע למרכז, בטח לא בשעות כאלה…אז למה בכל זאת נרשמתי לקורס הזה, וכל כך רציתי להיות אחת מ-50 נשים שתזכנה להתקבל אליו? המחשבה הזו העסיקה אותי לא מעט.
אולי זה כי חברות אמרו שמדובר בקורס מעולה, שאסור לפספס?
או בגלל שאני אמביציוזית, ואם לא התקבלתי בפעם הראשונה והשניה – אני חייבת לנסות שוב ושוב עד שאתקבל?
או אולי זה בכלל עניין של גנים, כי אני רומניה, וזה בחינם, אז למה לא?
אבל ככל שחשבתי על זה יותר, וקילפתי את המחשבות כמו קליפות של בצל, כדי להגיע ללב העניין, הבנתי שזו לא הסיבה האמיתית.
הסיבה האמיתית נעוצה בתמונה הזו.
זו תמונה שצולמה ביום האחרון בו לבשתי מדי צה"ל.
מיד כשפשטתי את המדים, אחרי למעלה מ-20 שנות שירות בפרקליטות הצבאית, הבנתי שאני עומדת לעבוד שינוי עצום במגוון היבטים ומישורים. לא רק שינוי חיצוני (בכל זאת, מדי צה"ל אינם מצטיינים באיכות, צבעוניות ושיק), אלא גם שינוי פנימי-מהותי. השינוי שאני מדברת עליו התחיל בהבנה שלהיות עצמאית מצריך חשיבה אחרת, אני נדרשת לדאוג לעצמי, להיות אקטיבית, לחשוב מחוץ לקופסא.
בשלב זה התחילה לנקר בי השאלה, איך אני עושה את כל אלה? יש לי את הכלים? איפה יש קורס שמלמד "איך להיות עצמאית מצליחה"? די מהר הבנתי שלקורס שאני מחפשת קוראים "הקורס של החיים". אני פשוט צריכה לרצות להצליח (אמביציה – זוכרים?), ללמוד מה לעשות (וגם מה לא לעשות), לנסות, להתאמץ, לבדוק, ובעיקר לעשות. העשייה מקדמת אותי ומפתחת את היכולות שלי, היא פותחת בפני דלתות ואפשרויות חדשות.
ועכשיו תשאלו – איך כל זה קשור ל"דיגיטליות בעסקים"? מאוד קשור. ולמה? כי הקורס הזה הוא הזדמנות נדירה לפגוש נשות עסקים עצמאיות מכל הארץ, להרחיב קשרים והכרויות, ללמוד מהמרצים ומהחברות לקבוצה, לשתף פעולה, לקבל תובנות שנרכשו בעמל רב, ולחלוק מהידע שצברתי עד כה. מבחינתי, הקורס עוסק בדיגיטל, אבל הנטוורקינג שנוצר, ההכרות הבינ-אישית והתועלות שיכולות לצמוח הן אינסופיות.
אז תאחלו לי בהצלחה!
