אי שם באחד מימי השואה של שנות בית הספר היסודי (הייתי, נדמה לי, בת 10 או 11) נחתה על תודעתי הצעירה עוצמת השואה כולה. עד אותו היום שמעתי, ראיתי, השתתפתי בטקסים של ימי השואה, ידעתי שסבתי איבדה בשואה את כל משפחתה. אבל לא באמת הפנמתי. ואז זה קרה, בבת אחת ובלי שום אזהרה.
כל אותו הלילה לא עצמתי עין. מסתובבת בין חדרי הבית מוודאת שכולם ישנים במיטותיהם בבטחה – אמא, אבא ושתי אחיותי הצעירות ממני. חוזרת לממיטה ואחרי כמה דקות יוצאת לסיבוב נוסף בין היקרים לי, וכך עד אור הבוקר.
אני לא רואה את עצמי דור שני וגם לא דור שלישי לשואה. אמי נולדה בארץ. סבתי ילידת פלורנטין דור חמישי למגורשי ספרד. סבי אף הוא נולד בארץ (וכך גם הוריו) נצר למשפחה חלבית. גם אבי יליד הארץ. הוריו עלו ארצה מאזור אוקראינה, עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השניה, וכך גם אמו של סבי. סבתא (אליה הייתי קרובה במיוחד) איבדה במלחמה את אמה וכל אחיה. אביה הגיע לארץ כניצול שואה. זכיתי להכירו, אך השפעתו על חיי היתה מועטה ביותר, ולכן אינני רואה עצמי כדור שני או שלישי. הקשר האישי שלי לזוועות המלחמה ההיא הוא מינימלי.
ובכל זאת, יום אחד הבנתי מה באמת קרה שם. שנים ארוכות לאחר מכן נמנעתי מלראות טלוויזיה ביום השואה, ידעתי ששוב לא אעצום עין בלילה, אסתובב בין החדרים אכולת דאגה. אבל ספרות שואה היתה תמיד ועודנה בראש רשימות הקריאה האישיות שלי. הזכרונות האישיים, התיאורים האותנטיים, המראות הקשים. נמשכתי כמו פרפר לאש רוצה לחוות עד כמה שאפשר, לדעת עוד ועוד. קראתי המון.
בשנים האחרונות, כך קרה, התרחקתי קצת מהזכרונות האישיים של הניצולים וקראתי ספרים אחרים שמאירים את התקופה כולה מזוויות אחרות ולא פחות חשובות על מלחמת העולם השניה, המשטר הנאצי ואירופה כולה. כמה מהם הם ממש ספרי חובה לדעתי.
אלה תולדות/אלזה מורנטה
ספר שקראתי לפני כמעט 20 שנה ועד היום נחשב בעיני לאחד הספרים הטובים ביותר שקראתי אי פעם. זהו סיפורה של אשה איטלקיה בתקופת מלחמת העולם השניה באיטליה. בתחילת הספר היא נאנסת על ידי חייל, כתוצאה מהאונס היא נכנסת להריון ויולדת בן, ואת תקופת המלחמה כולה על כל זוועותיה היא עוברת לבדה עם תינוק קטן. הסוד השמור ביותר שלה הוא עובדת היותה 1/4 יהודיה. סיפור ההתמודדות שלה עם קשיי המלחמה כאמא וכאשה, הטלטלות והזוועות הוא מסמך מרתק. ספר מדהים.
לבד בברלין/האנס פאלאדה
סיפורם של בני זוג, בעל ואשה, גרמנים נוצרים, תושבי ברלין. בנם שהיה חייל בצבא הנאצי נהרג במלחמה, ומתוך חוסר הטעם שהם רואים בשירותו הצבאי ובמותו הם הופכים להיות תא מחתרתי של 2 אנשים פשוטים, לא מאוד מוצלחים ולא מאוד משכילים, שפועלים בכוחותיהם הדלים ביותר נגד המשטר הנאצי, עד הסוף הבלתי נמנע. הספר מבוסס על סיפור אמיתי ומצורפים אליו מסמכים אותנטיים מהתקופה. מרתק, פשוט מרתק, להכיר את הצד השני של המתרס, עד כמה יכול היה האדם הפשוט להתנגד או לא להתנגד למשטר הנאצי, ומה באמת ידעו שם.
ספר נוסף של האנס פאלאדה שאני ממליצה עליו הוא בארצי הזרה לי. הספר מתאר את זכרונותיו האישיים של פאלאדה, והוא נכתב והוברח מבית הכלא בו ישב פאלאדה שנים ארוכות בשל התנגדותו למשטר הנאצי.
אלברט שפאר/יואכים פסט
זוהי ביוגרפיה שנכתבה על אלברט שפאר, אדריכל שהיה מקורב מאוד להיטלר, התקדם בהיררכית הרייך עד לתפקיד שר החימוש בממשלתו של היטלר, ובתפקיד זה הצליח לספק חימוש לוורמאכט השוקע, למרות תנאים קשים ביותר, תחת הפצצות אוויריות בלתי פוסקות של בעלות הברית, תוך שהוא נשען על מנגנון אדיר של עובדי כפייה. על פעולותיו אלו נידון במשפטי נירנברג לעשרים שנות מאסר. הספר מתאר את נבכי המשטר הנאצי, חדרי החדרים, הפוליטיקה הפנימית, מאבקי הכח, ומתמודד בין היתר עם שאלות של ידע או לא ידע (לדעתי ידע וידע היטב). מסמך רב עוצמה ובעל חשיבות היסטורית אדירה.
האבודים – שישה מתוך שישה מיליון/דניאל מנדלסון
דניאל מנדלסון הוא פרופסור למדעי הרוח, עתונאי, סופר, מבקר ספרות ומתרגם. הוא גדל והתחנך בניו יורק, כנצר למשפחה יהודית שהצליחה להמלט מאימת השואה. כולם ברחו וניצלו למעט שמיל, אח של סבא, ואשתו אסתר עם ארבע בנותיהן היפהפיות שלא הצליחו לברוח לאמריקה ונרצחו על ידי הנאצים. הספר הוא סיפור מסעו של דניאל אחר קורות בני המשפחה הזו – הדוד, הדודה וארבע הבנות היפהפיות, מסע שמוביל אותו בין ארצות ויבשות בחיפוש אחר תשובה לשאלה מה בדיוק, במיוחד, קרה לאנשים האלה בימיהם האחרונים, בשעותיהם האחרונות.
הסיפור (אמיתי, כמובן) כתוב בצורה בלתי רגילה, ממש מעוררת השראה. זכה להמון פרסים וביקורות מעולות, מומלץ, מומלץ ושוב מומלץ.
ולסיום רעיון קטן ובקשה אישית: בואו נחליף כולנו – לשבוע זה בלבד – את תמונת הנושא ותמונת הפרופיל שלנו בפייסבוק לתמונות המייצגות את השואה, כי חובה עלינו לזכור ולהזכיר.