"טירות וספינות מפרש- סיפורי שכונה בירושלים" של דוד ויטנברג הוא מקבץ של מאה סיפורים קצרים, המגוללים את חיי היום יום של ילדי ונערי השכונה בירושלים בשנותיה הראשונות של המדינה. אלו הם סיפורים קצרים שהם קטעי חיים. רגעים פשוטים .חשובים או לא. הסיפורים שזורים האחד בשני, כך שבתום קריאה בספר, אנו מכירים את נערי וילדי השכונה.
הסיפורים כתובים בשפה ספרותית ועשירה, הלוקחת אותנו אחורה בזמן. תיאורי השכונה והמשחקים בה משחקים הילדים והנערים, מעוררים מעין נוסטלגיה לימים עברו. רובם כתובים מנקודת מבטם של ילדי ונערי השכונה, מה שמוסיף להם סוג של תום, שלעיתים יעלה חיוך על פני הקורא.
ומה קורה בשכונה הירושלמית של אז? בהם עוסקים הילדים?
בעיקר בזוטות: משחקי ג'ולות; יידוי אבנים על חתולים, שלעיתים מסתיים בפציעתו של ילד; מציצנות לביתו של הספר, כשהמלשין נשאר עם קרחת; בכי ותלונות אצל האמא של הילד "המתעלל"; ילדים שבוכים ולא ברור למה, ומפסיקים לבכות לפתע ;חפצים שהולכים לאיבוד על הגג וילדים מחפשים את "הדבר" על הגג; לאורי שלזינגר לוקחים כל דבר שהוא יוצר ומחזירים לו אותו פגום; ההנאה שבטיפוס על גג בית המרחץ; הישיבה ליד בור המים, ועוד.
לפעמים מה שנדמה כהתעסקות בזוטות מכיל בתוכו את עומק נפשו של אחת הדמויות.
מהו סיפורו של הגבן במחלבת הגבינות של חפץ? מדוע הוא מתפרץ לחוצות השכונה באמצע עבודתו?
ומה לגבי גן הילדים ששוקה פתח לשניצר, בעל עסק הצבעים, על גג העסק?
ועוד סיפורים, כמו סיפורו של אוהב ציון, שכינוי ה"פושע" דבק בו , והיה זר בשכונה. אף אחד לא זכר איך וכיצד הגיע. מעולם הוא לא נתן סיבה והוכחה לכינויו זה, אבל למרות שתמיד הוכחה חפותו, כינוי זה המשיך לדבוק בו ואנשי השכונה המשיכו לחשוד בו. האם הוא סוג של שעיר לעזאזל בגלל שונותו?
בסיפורים תוכלו לקרוא על היחסים בין הילדים הקטנים לנערים הגדולים יותר בשכונה. הילדים הקטנים מלהטטים בפני הגדולים, כדי למצוא חן בעיניהם. הם הופכים להיות "העוזרים" הקטנים שלהם, רק כדי לשהות במחיצתם. ומה שמעניין לא פחות, שבשכונה תמיד יש אח אחד שנרדף על ידי אחיו, והנרדף, על פי רוב ובניגוד לצפוי, הינו הבוגר מביניהם.
דוד ויטנברג, מספר על ההשראה לכתיבת ספרו: "תמיד ריתקה אותי ראיית המציאות בעיניו של ילד. ראייה שהיא בתולית, שגויה או מוגזמת, פנטסטית, ייחודית, לעיתים אכזרית ללא מצפון ובאותה עת מלאת חמלה ומשעשעת. ראיית מציאות זאת באה לידי ביטוי בילדי שכונת ילדותי על המגוון האנושי שבה".
מאחלת לכם קריאה מהנה!
XOXO
אחת שיודעת 😉
