בוקר. השמש עולה לאטה בשמיים. שמוליק אהרונסון מאשקלון מסיים את ריצת הבוקר שלו בחוף הצפוני של עזה. ניגש אל הבוטקה ומבקש מחסאן את מיץ הגזר הקבוע שלו וחסאן מחייך ומוסיף לו "על החסאבי" גם קפה שחור ומר בכוס קטנה. שמוליק מסיים את הקפה ומתרגל את "ברכת השמש", עם הגב לים, עם הראש לשם.
צהרים, השמש קופחת במרכז השמיים. ניצה גנות מכפר עזה מגיעה לאסוף את שתי ילדותיה הקטנות מהצהרון של חמידה. מוסטפא, החבר בן ה 7 של שירן, בתה, מבקש ששירן תשאר אצלו עד שיתחיל החוג המשותף לקרמיקה. ניצה מאשרת בשמחה.
אחר הצהרים, השמש מראה סימני נסיגה. מראם בת ה 17 תופסת טרמפ עם השכן שלה שמוריד אותה בקיבוץ יד מרדכי למשמרת ערב בבית הקפה שבמרכז המסחרי.
ערב, בצבוץ של ירח בשמיים. עמנואל משדרות סוגר את האור במשרד רואי החשבון המשותף לו ולאיוב במרכז העיר עזה וממהר הביתה לעזור לאשתו בהכנות לארוחת הערב המשותפת עם איוב ואשתו.
לילה, ירח מלא במרכז השמיים, אני מתעוררת שטופת זעה מעוד אזעקה ונזכרת שהמציאות הפוכה מהחלומות.
בוקר, השמש עולה לאטה בשמיים. לא אפסיק לחלום.
ועכשיו, שיר (מתוך פרוייקט שירים מן האחר בסדנת הפזמונאות של דן תורן ומאיר גולדברג):
ג'בליה \לירז גרין
הסערה שטפה את המחנה צפוף פה בג'בליה
הכי צפוף בעולם אך כשגשם שוטף
אני עוצמת עיניים ומדמיינת את ונציה
בבית של 40 מטר רבוע אני מנסה למצוא לי פינה
לחלום בשקט על גונדולה שתיקח אותי מכאן
יחד עם הזרם
באר המשאלות שלי ריקה
מוצפת רגשות ג'בליה
ואני לא עוצרת לדקה
נסחפת רחוק עד איטליה
הגשם לא מפסיק לרדת והתור לרופא אינסופי
דחוק פה בג'בליה הכי דחוק בעולם
אך כשהשמש יוצאת אני עוצמת עיניים
ורואה את מילאנו במחנה של קילומטר וחצי רבוע
אני מנסה למצוא לי מקום לבכות בלחש
לתוך מגזין האופנה שאונרא הביאו במשלוח האחרון
באר המשאלות שלי ריקה
מוצפת רגשות ג'בליה
ואני לא עוצרת לדקה
נסחפת רחוק עד איטליה
יא אבא, יא אמא, יא ראב קחו אותי מכאן
אל מקום בו ארגיש באמת נסיכה,ואאמין שיש עתיד
24 שעות בעזה של החלומות שלי
