אני מנסה שלא לכעוס עליך,
על שלקחת את איחוליי,
קימטת אותם והשלכת לפח.
גם את איחולי סובביי לי, לא כיבדת.
צלחתי אותך בקושי רב
לא היה לי בך לוח עם חג ומועד
רק לוח תאריכי טיפולים
לא היה לי יום ולא לילה
לא הייתי אם
לא רעיה
לא בת
לא אחות
לא חברה.
איך יכולת להיות כל כך אכזרית אלי?
היית אמורה להיות טובה
קיבלתי אותך אלי באהבה
רגע אחרי טיפול ארוך ומייגע בחיידק אצל בני
רגע אחרי שאבי אובחן בסרטן
רגע אחרי שאימי גילתה נגע סרטני בעורה.
קיוויתי שתתני לי לנוח קצת,
חשבתי שמגיע לי.
להתרכז רק בהוריי היקרים ולסייע להם,
חשבתי שמגיע להם.
ואת הגעת לוחמנית, סוערת
החלטת לשלוף את הקוביות
להטיח אותן על הקרקע היציבה,
להמר קצת על חיי
להמיר את שלוותי,
למרר את ימיי.
אם זה היה משחק חולני שלך
לראות אותי חולנית, אז ניצחת.
אבל שלא תטעי,
הנצחון שלך זמני
בדיוק כמוך,
כי יצאתי ממך מחוזקת.
בין כל השחור ששפכת עלי,
הבחנתי גם בנקודות הלבנות שנותרו,
ניצנצו כמו גחליליות
והאירו לי את הדרך החוצה משם.
אני איתנה מולך היום,
להיפרד יפה,
לומר לך שאקח ממך רק את הטוב שצמח,
את שורש כל הרע אעקור
ואת העשבים השוטים גם.
היי שלום שנה חולפת,
תהה ברוכה השנה הנכנסת
שנה בה אשים עצמי במרכז,
לא מכורח נסיבות, אלא מבחירה,
לשיקום הגוף והנפש, להיות שוב עמוד איתן.
ומי יתן והשנה הזו תאמץ אליה ותממש את איחוליי,
לעצמי ולכל אוהביי ואהוביי.
אמן!











