מי שמכיר אותי יודע שאני חולה "באלתרמניה".
לפני כ10 שנים נחשפתי לרומן של אידה צורית "העלמה והמשורר", שהוא רומן בהשראת אהבתה הגדולה של המאיירת צילה בינדר לנסיך השירה העברית נתן אלתרמן.
מאיירת יפהפיה ומחוננת שאיירה ספרים רבים אבל מושא הערצתה היה המשורר הדגול והנשוי. בתל אביב הקטנה של פעם רומן גלוי בבתי הקפה של העיר העברית הראשונה לא הרים גבה במיוחד, וכך הקדישה לו את חייה, רומן מוחצן של מעל ל30 שנה עד מותו, ובעצם גם עד מותה, שנים רבות אחריו.
אז שרומנטיקנית נוסטלגית כמוני לא תתאהב?
התחלתי לקרוא ברעב מטורף את שיריו וכתביו מחזותיו וכו, קראתי את ארבעת החלקים של "כוכבים בחוץ" ולא האמנתי שזה אמיתי…(אפילו נעמי שמר בשירה "היאחזות הנחל בסיני כותבת בערגה כי ראתה ספרי שירה קטנים על מדפים שירי רחל וכוכבים בחוץ) זה ספר קסם, הוא נפתח ב"עוד חוזר הניגון" ומשם רק משתבח. את הביוגרפיה של אלתרמן שכתב פרופסור דן לאור, מעל ל900 עמודים של אושר ועניין קניתי לעצמי לפני מספר שנים מתנה, והוא ליד המיטה, חי איתי.
מתמוגגת בשירים מסביב למדורה, אליפלט, כלניות, צריך לצלצל פעמיים, זמר שלו התשובות, ליל חניה, הלילה של, אוריאנה, גדליה רבע איש, מכתב מאמא, שיר משמר, תוצרת הארץ, והכי הכי מתרגשת ומתלהבת מתיבת הזמרה הנפרדת.
וכך, במשפחה כמו במשפחה קראתי עקבתי והתאהבתי גם בשירתה של תרצה אתר, בתו. בסיפור חייה בטרגדיה האישית ובעיקר בכתיבה. כל מופע שנתן סלור, בנה המוכשר העלה בשנים האחרונות ראיתי. ומכיוון שאני ציירת והמשפחה כל כך בדמי התחלתי גם לצייר את שירתם.
נערה וכינור, בהשראת "ותישא כינורה שמחת עניים" אלתרמן
כבר ערב, העיר אורותיה הדליקה, עיר חמה ושוקקת ריבועי זהביה מדלקת. ע"פ שירה של תרצה אתר "שיר לערב חג".
ואתמול, יום שישי והרבה בזכות חברתי ענת שהיא בכלל פיה מהאגדות בטוב לב והנתינה הענקית שלה, הייתי בקאמרי בתל אביב במופע הצדעה לשירה של אתר לרגל צאת ספר חדש שמקבץ את כל שיריה, גם כאלה שלא פורסמו מעולם. התרגשויות וצמרמורות נרשמו שם במהלך כל המופע, שירים פזמונים וביצועים לעילא ולעילא.
ואז עלתה לבמה מירי אלוני, דיווה. כשהיא שרה כמו אז, את המקור בשנת 1973 בפסטיבל הזמר, את "כבר ערב". רגשנית שכמוני בעיקר רעדה ויללה מבכי על ההתרגשות והאושר ובכלל, על זה שזכיתי לשמוע במו אוזניי וגם לראות את השיר בביצוע המקורי, לא מוצאת מילים לתאר את השמחה שהייתי בה עוד כמה שעות אחכ, במשפחה בארוחת שבת..הסתכלו עליי בעיקר ברחמנות.
כייף להיות מאוהבת. גם אם זה לא באדם בשר וחי. כייף להיות מאוהבת באשליה בסיפור באנשים שאינם ובהילה שסביבם ובכתיבתם.
ואם אהבתם, תעקבו אחריי