ילד שפוגש אותך בגבעתיים
הוא לא אותו ההוא מירושליים..
שניהם שלך, ובליבך אתה אוהב
אבל אחד הוא חוט המשי האחר הוא המגלב.
וכשאתה לוטף את המשי וממולל ברכות
עליך לזכור שגם מגלב הוא סוג של .. חוט
וכדרכם של החוטים הוא לעיתים מסתבך
ואתה.פורם באהבה גם כשאתה לא יודע איך ..
אבל ההוא מגבעתיים הוא לא אותו מירושליים
הוא את הלב מרטיט ומאזן שפתיים
יצרן מוכשר של הברק בעיניים
שוב.. כנראה בזכות זה שהוא מגבעתיים
ולא נדרש להתאמץ בעליות לירושליים
כך זה מתחיל וממשיך בזה האופן
הירושלמי יהיה תמיד יוצא הדופן
ויהיה לו כסא מיוחד עם גלגלים וקביים
וזה בגלל שהוא לא נולד בגבעתיים
אבל מרוב עליות במתווה הדרכים
ילדיי ירושליים כנפיים מצמחים
כנפיי מלאכים
וזה שקל לו וזה שלו שקשה
מחברים מוטות כנפיים בתוך המשושה
יהיו אלה ארבעה ועוד שניים או חמישה ואחד
ההוא מירושליים הוא הכי מיוחד
ואפילו אם בלילה מרדימים אותו ב גבעתיים
הוא מתעורר .. בירושליים
ולמרות שהאחד ככה .. והשני כזה..
אוהבים את שניהם עד למעלה מזה
לפרקים השמחה עם הגאווה מתחרה
כי ירושליים ,איך שלא מסתכלים על זה, היא עיר הבירה
ויש שדמעה זולגת על הלחיים
כי נודה על האמת .. עיר לא קלה ירושליים
נוה מלחמות וכאב וגם דם
וזאב לזאב הוא אדם..
לפעמים מבקש הירושלמי, להיות קצת. ״גבעתיים״…
ואמא מסבירה ולחלוחית בעיניים
ושוב מפרשנת ומקווה שהוא מפנים
שבלי עיר בירה אי אפשר מדינה להקים
כי היא לא יכולה להרשות לעצמה רק גבעתיים
זה שטחי ורגיל ומשמים שבעתיים
וממילא ישנן גבעות בגבעתיים ורכס בירושליים
ולא חבל שלא לשזוף בשניהם את העיניים?
… זה מירושליים וההוא מגבעתיים
כבר נרדמו על אותה כרית ומגלגלים עפעפיים
אחריי שקיבלו מאמא את אותה נשיקה על הלחיים
כי ככה זה בין אם אתה חוט משי ובין אם מגלב
מישהו אותך כנראה מאוד אוהב
אני חושב..
ילד גבעתיים בואכה ירושליים..
