יחסי אהבה-שנאה-קנאה-ידידות יש לי עם המקצוע שלי, האופנה

אני מגיעה אליו ממקום של אהבה טהורה. אהבת היצירה, העיצוב, הקרובה לאמנות
אבל שנות העשייה שלי בתעשייה התאפיינו בייצור, יותר מאשר ביצירה.
בשנים שחלפו מאז עזבתי אותה, אני כותבת עליה, מתקרבת ומתרחקת, במעגלים ובליינים

שילוב של סיבות ונסיבות, מקצועיות אישיות ומשפחתיות,
הביא לכך שלפני כשנה הופסק רצף של כתיבה כמעט-שבועית על אופנה,
והפך לטפטוף לא מחייב

השבוע פתאום מצאתי עצמי מתגעגעת
פתחתי בבינג' ארוך של צפייה בתצוגות שבועות האופנה,
שנערכו בחודש שעבר בכל בירות האופנה (ניו-יורק, לונדון, מילאנו ופאריס)
לקראת האביב הבא

חרשתי קרוב ל-60 תצוגות וקולקציות, מתוך המאות (אולי אלפים. מי סופר?) שהוצגו

*

כשאני צופה בתצוגות אופנה, בעיקר של הליינים ה'מוכנים ללבישה' Prêt-à-Porter,
כאלה שאפשר ללכת לחנות לקנות (אם יש מספיק כסף),
אני מתייחסת אליהן מכמה כיוונים:
מצד אחד, מוכן ללבישה חייב להיות לביש.
כדאי שיחמיא לגוף.
שיהיה יפה לעין – לעין שלי
ושלא יגחיך את הלובשת

מצד אחר, אני מחפשת רעיונות, חידושים, טריקים
התייחסות אמתית להשראה ולמקורותיה

ומצד שלישי, אני רואה מגמות. טרנדים.
כשמדובר בבתי האופנה הגדולים (והיקרים) בעולם
נהוג לחשוב שהם לא עוקבים אחרי הטרנדים,
שהם האורים והתומים של כל המעצבים מהשורה בתעשייה
שהם עצמם יוצרי הטרנדים Trend Setters

אבל המעצבים שיוצרים עבור בתי האופנה הגדולים
חיים בעולמנו
ואין ספק שגם הם מושפעים מהדברים שהם רואים סביבם
מהרחוב
ומהדבר החמקמק הזה שנקרא 'רוח הזמן' Zeit Geist

*

ביקרתי אונליין בווג העולמי
פקדתי את רשימת הטרנדים שהם שאבו משבועות האופנה
וגיבשתי את הטייק הפרטי שלי על הרשימה שלהם

* * *

1- יפה ב(שמלה) וורוד(ה)ה

מה יותר אביבי משמלה וורודה, על כל גווניו?
(אני את הגלביה של טורי ברץ', פליז)

וורוד בייבי אצל שאנל (מימין).
אל תתעצלו, בקרו בקולקציה שלהם – קארל לגרפלד לא מפסיק להמציא ולהפתיע,
גם כשהוא מקפיד מאד לשמור על רוח האם הרוחנית, הגב' קוקו זצ"ל
וורוד בייבי-דול אצל קלואה

גלביה וורודה מרהיבה של טורי ברץ' (הטרנד, כך מסתבר, עדיין לא מת)
שמלת ערב בוורוד פודרה של וולנטינו

סריג ליום במראה נקי ורענן, אצל מייקל קורס, הגורו הבלתי מתפשר של 'פרוייקט מסלול'.
שמלת ערב בטאפטה מטופלת, אצל אוסקר דה-לה-רנטה.
לאורה קים ופרננדו גאסיה, המעצבים בני טיפוחיו, שלקחו את מקומו כשנפטר לפני כשנתיים וחצי,
עושים עבודתם נאמנה, ושומרים על רוח המפקד, ובאותה עת מפתחים את הדי-אן-איי של המותג.

ורוד פריחת רימון אצל קנזו
בזוקה עמוק אצל ספורטמקס

*

2- מה במשבצת… ובקו?

הווג איחד תחת גג טרנדי אחד את כל ההתייחסויות הגרפיות-גיאומטריות שלו,
לפסים, למלבנים ולגושי הצבע Color Blocks, בהתגלמותם החדשה

פליסה לבן-כחול מלבב אצל קלואה
פסים לבן-שחור אצל ארקיס, מותג שוויצרי לביש מאד, שבלי הרבה רוח וצילצולים כובש לו מקום נרחב בפרט-א-פורטה

DKNY קולור בלוק בשלושה פריטים. דגם פשוט וגאוני
דריס ואן-נוטן עם בלוקים בפסים רוחביים של שחור ואפור-פנינה

אסקדה בשמלת משי, וסנדלים לגמרי סבבה
(אם הם רק היו ביותר שטוח. אני 1.80מ', לא זקוקה לעוד 10ס"מ)
אמיליו פוצ'י ב(עוד)בגד-ים על מסלול הפרט-א-פורטה (ראו טרנד בנפרד)

מיסוני עושות את שלהן היטב, גם בפריטים כאילו-חלקים
פרואנזה-שולר (הבחורים סיפרו פעם, ששם המותג קרוי על שמות-הנעורים של שתי אימותיהם)
עושים היטב את שלהם

טלאים אצל לווי
כאילו-טלאים אצל ארקיס

*

3- מה את מחביאה בשרוול?

מה לע… הם עושים לשרוולים? ולזרועות שלנו?
מה לכל הרוחות הם חושבים?

בית סאן לורן מצוות את השילוב הקלאסי, עור שחור עם ג'ינס משופשף
הכתפיים… טיפה משנות מיקום. אז מה?
שרה ברטון, המעצבת של בית אלכסנדר מקווין, נסעה עם צוותה לאיי שטלנד,
וחזרה עם קולקציה מרגשת, מלאת השראה, ולבישה יותר מאשר אי-פעם ראיתי בבית מקווין

קריסטיאן סיריאנו, הזוכה הגדול של 'פרוייקט מסלול' בעונתה הרביעית
וככל הידוע לי, המצליח מבין המנצחים בסדרה,
מעלה קולקציה בטוב-טעם. הבחור רק בן שלושים
דולצ'ה וגבאנה שומרים על הקו המצליח שלהם, גם בפסים

שרוולים תפוחים 3X מבית ז'קמוס
שרוולים פרו-פרו אצל מייקל קורס

DKNY חושפים זרועות בטרנד שעדיין מסרב להיעלם
וסימון רושה מתפיחה כתפיים

*

4- מלים מלים

הצהרות כוונות
דברי שירה
ושירי הלל… עצמיים
הכל הולך

דיור (מימין) ואוף-וויט
.

פראבאל גורונג הפיליפיני, משורר
סטלה מקארטני אשת עקרונות:
"תודה, בנות. לא עור ולא פרווה"

דולצ'ה וגאבאנה אוהבים
את עצמם

*

5- בגדי-הים עולים על המסלול

(או פריטים דמויי בגדי-ים)

DKNY (מימין) ומייקל קורס
.

קוסטו-ברצלונה ומיסוני (משמאל)
(ואני שואלת את עצמי, איך מעצבת כל כך גדולה, תרתי משמע,
יוצרת חזיית משולשים שקטנה אפילו על הדוגמנית הלא-שופעת שלה)?

*

6- שקוף הוא אלוף

תצוגת האופנה הראשונה שראיתי בחיי היתה בחצר של מכללת שנקר של אז,
שם אמי למדה עיצוב טקסטיל, ושם גם נולד החלום שלי ללמוד עיצוב אופנה.
המכללה, שהיתה כולה רק בניין אחד, בן שלוש קומות,
אירחה את תצוגת הבוגרים על מסלול שנבנה כל קיץ בחצרו הגדולה של הבניין.
באותה תצוגה ראיתי דוגמנית עוטה קפטן שקוף לגמרי, שצבעו כהה,
כששדיה הקטנים והיפים חשופים לעין כל.
לא אעז ללכת ככה לעולם, אמרתי – נערה ביישנית בת 13, שיש לה חלומות דוגמנות –
ואמי ענתה לי 'למה לא'?
23 שנים מאוחר יותר, כשאני סיימתי את הלימודים,
גם התצוגה שלנו היתה שם, על אותו מסלול, באותה חצר,
שמאז השתנתה לבלי הכר.
הדוגמניות שלי היו מכוסות-חזה.
זו הייתה אולי התצוגה האחרונה שם, בחצר.

שקוף בצבעים אצל דיור (אדום) ולנווין.

מחוייט אצל סן לורן
בוהו אצל קוסטו ברצלונה

ערב שחור שקוף (אני כבר מתחילה לרקוד לפי השיר המקסים של שלמה יידוב)
בלמן (מימין) ודיור

אצל דיור שקוף הוא שקוף. או (כמעט) עירום…
ואצל קוסטו ברצלונה, הוא… אמממ… שקוף

*

7- כתפי קובייה

בשנות השמונים, כשהייתי סטודנטית לעיצוב אופנה בשנקר, היינו מוסיפות.ים כריות כתפיים לכל בגד אפשרי.
מתחת לכל טי-שירט פשוטה תקענו כריות, שחיברנו ארעית אל החולצה בסיכות,
או פשוט השחלנו לכתפיות החזיות.
כל ז'קט ומעיל שעשינו באותה תקופה גרם ללובשת להיראות כמו שחקן פוטבול אמריקאי
יש לי עדיין שניים שלושה פריטים כאלה. היום הם ייראו מאד מוזר

אבל המעצבים מתגעגעים לאותם זמנים

המתונות
בית סן לורן (מימין) ואלברטה פרטי Alberta Ferretti

המוגזמות
בלנסיאגה (אדון בלנסיאגה מתהפך בקברו)
אנדראס קרונטאלר לויוויאן ווסטווד (מעניין מה הגברת חושבת על הקולקציה שלו)

ו ה מה-בדיוק-הם-חושבים שם, בקום דה גרסון?

*

8- הלבן תמיד איתנו, שם וכאן

שמלות יום קייציות מקסימות אצל קלואה (מימין) וטורי ברץ'

חצי חייטות אצת קריסטיאן סיריאנו ואן דמולמסטר

פנטיXפומה, המותג המפתיע של ריהאנה בשיתוף עם פומה, ואלברטה פרטי

ערב לבן ענוג. שוב אני רוקדת עם אוסקר דה לה רנטה וקריסטיאן סיריאנו – איזו שמלה מרהיבה!

פראבל גורונג בהצלבה, לנווין בפלונטר

שרה ברטון לאלכסנדר מקווין, בסריג ענוג של תחרה עדינה מחוטים דקיקים של צמר שטלנדי
מריה גרציה קיורי ופייר פאולו פיצ'יולי לוולנטינו, בשמלת קטיפה דוורה (Devoré) ענוגה ויפהפייה

*

9- שלוש, ארבע, לעבודה

אנשי הווג, שעליהם לא חלה חובת שירות צבאי, התבלבלו קצת
בטרנד הזה שהמציאו מעל מסלולי התצוגות, הם מחברים
מדי צבא עם בגדי עבודה

בבית בלמן אהבו מאד את המגמה

קנזו לקחו את הטרנד צעד אחד קדימה, עם דפוס הסוואה נאה
ומיוצ'ה פראדה, למיו-מיו, הלכה על הכי-קצר-שאפשר

דיזל בלאק גולד לבשו טרנץ', בגרסה משלהם (עוד על הטרנד והטרנץ' בפוסט הבא)
בוטגה וונטה גם הם הידקו חגורה

בקנזו (מימין) אהבו 'כחול-מאו'. אני מסכימה, זה צבע מצוין
וכמוהם גם אמפוריו ארמני

דיזל בלק גולד ובלמן הלכו על כיסי דגמ"ח
אלה במכנסי דריל – מכנסי עבודה – ואלה בחצאית זמש נפלאה

*

10- דברו אליי בפרחים

הדפסים עם מוטיבים של פרחים הולכים כמעט כל קיץ (וחורף)
איתם תמיד אפשר לחדש,
תמיד ניתן להתחדש

הפרח המפורש
בלנסיאגה (מימין) ודולצ'ה וגבאנה

שנות השבעים
מייקל קורס בחצאית דפוסים מסתובבים
כזאת חצאית אמי תפרה לי אז לחתונת בן דודה, בשני דפוסים פרחוניים
אלא שהחצאית שלי היתה חצאית מכנסיים, והייתה מאד קשה לתפירה
וגם… לא הלכתי לאותה חתונה, ומעולם לא לבשתי אותם.
רודארטה בשמלה חמודה ומאד לבישה

מעיל-חלוק סאטני בצבעים מעניינים מבית דריס ואן-נוטן
שמלה יצירתית של מיסוני

אפליקציות ושקיפויות
בשמלת קוקטייל של אוסקר דה לה רנטה (שימו לב לסנדלי-הערב השטוחים!)
ובמעיל של סימון רושה

שקיפות מעודנת ושופעת בד אצל לנווין (מימין) ואצל גוצ'י

*

11- אורות הניאון…

…כבר מעט מתעמעמים.
בווג מתעקשים לראות אותם כצבעים פלואורסצנטיים
אבל
הם כבר לא בוהקים כמו שהיו בשנות השמונים
ונראים יותר כצבעים מוארים, שטופי שמש

שמלת קוקטייל חמודה של עמנואל אונגרו,
חליפת גשם מעוררת מחלוקת של הוד ביי אייר Hood By Air
זו הפעם הראשונה שאני נתקלת בשם הזה…
מתפעלת? לא ממש

מבית אוף וויט, עוד מותג שהוא חדש לי, מכנסי קטיפה שהולבנו בשוליהם, ואז נטבלו בצבעים זוהרים
מסטלה מקארטני דפוס בצבעים דומים, על נאופרן דק (בד סקובה, דומה לזה של חליפות צלילה)