בחרתי להמליץ על שלושה ספרים, כל אחד לכאורה שונה מהשני. החוט המקשר ביניהם הוא שהם פורשים בפנינו את קורות החיים של בני אדם בשר ודם שנדחקו, מרצון או שלא, לשוליים. אנשים במערומיהם ללא בושם ואיפור. נחבטים מול עצמם, מאבדים את דרכם, מנודים, מדממים ונאבקים עם החיים. אני בעד האנדרדוג.

"הגנטלמן ממוסקבה" מאת אמור טאוולס מספר את סיפורו של הרוזן אלכסנדר איליץ' רוסטוב. בעל אצולה שהבולשביקים מסירים ממנו את המעמד והטייטל וגוזרים עליו מאסר עולם בכלא מפואר שהוא מלון המטרופול. זה עושה לו רק טוב. ככל שעולמו הפיזי הולך ומצתמצם כך מתרחב עולמו הפנימי.

אידית אלתנן מתארת יפהפה בספרה "מותו של אהרון אלקלעי" את קורות חייה של יחידת משפחה משוסעת ואת הדי אן איי של כל אחד מבני המשפחה ששבור באופן שיחודי לו.

אחרון, אבל חשוב לא פחות, הוא אוסף השירים הנפלא "מה יגידו השכנים" של צ'רלס בוקובסקי. המשורר הזה  סדוק לאללה. נמצא בשולי השוליים ועם זאת חי את חייו חופשי מכבלי החברה. עובד לפרקים, לרב מתבטל, שתיין, זנאי אבל מפלס את החיים בדרכו שלו. במילים של פרנק סינטרה

"I did it my way".

הדמוית השבריריות הללו משמשות לנו מראה.  דרכם אנחנו מתוודעים ובוחנים את הפגיעות שלנו.

שתהיה לכל אחד ואחת מאיתנו שנה טובה ומבורכת. שנה של התבוננות פנימה, צמיחה וגדילה.