התאהבתם, חייתם ביחד והחלטתם לקפוץ למים העמוקים?
הופ, הנה אתם כבר נשואים (אולי) באושר ועושר, באים הילדים. ילדים זה שמחה, תביאו שניים, תביאו שלושה … מי שכתב את השיר בוודאי לא היה גרוש כי הוא לא תרגם את זה בראש אוטומטית למזונות והסדרי ראייה. החיים איכשהו זורמים ואז חלקכם מחליטים לצאת ממערבולת המים הסוערים שנקראת זוגיות מקרטעת ומוצאים את עצמכם (אולי שרים) על מדרגות הרבנות.
סביר להניח שאצל רובכם עברו במהלך החודשים האלה הרבה מחשבות של "כמה זה עולה לי?"
הרבה גברים יישארו בנישואים גרועים רק בשביל לחסוך בכסף, כלומר לא לשלם מזונות. להרבה נשים יהיה קל יותר לחפש את תחנת היציאה הקרובה מהנישואין האומללים הללו כי הן יודעות שככל הנראה יקבלו מזונות, שקצת "מרפדים"את המחשבה המפחידה של "קר שם בחוץ". אבל שלא תטעו, אף אשה שפויה בעולם הזה לא תפרק את המשפחה שלה בשביל כסף! ושתדעו שרוב הגרושות ממש לא מתעשרות על חשבון הגרוש שלהן (אלא אם התחתנו עם אוליגרך מלכתחילה).
הרבה הגברים יעשו כמעט הכללללללל כדי לשלם כמה שפחות (אגב, גם אם הם מרוויחים שכר יפה), ההוצאות על מגורים לבד וגידול ילדים (שעדין רוב הנשים הן המשמורן הראשי) בשמיים. לא מעט נשים עדין, לצערי, מרוויחות ה-ר-ב-ה פחות מגברים, אם יש להן ילדים קטנים קשה מאוד למצוא עבודה בשעות סבירות שיאפשרו להן לראות את הילדים, אם הצליחו למצוא עבודה במשרה חלקית בדרך כלל השכר יהיה בהתאם. מה עם כל השנים שאנו הנשים עבדנו והתקדמנו בקריירה פחות מהבעלים שלנו על-מנת שנוכל "לגדל את הילדים", להוציא מוקדם מהגנים, שביתות, מחלות ולהסיע לחוגים? זוכרים את הפרק של "רמזור" שאמיר נשאר בעבודה "עד מאוחר" והעיקר לא להגיע בשעות הקשות של הערב עם הילדים? כל זה לא שווה כסף? לא סתם אומרים "אמא במשרה מלאה פלוס".
אגב, אם התמזל מזלך ואת לא מרוויחה שכר שקרוב לרצפה, אז את עשירה (!) מדיי ואז לא זכאית לכל מיני מענקים או למשל לעו"ד דרך הסיוע המשפטי של המדינה. אני לא מדברת פה על שכר מנכ"ליות, אלא על נשים עם ותק בעבודה של +- עשר שנים. סביר בהחלט סביב גילאי ארבעים למשל.
מה בסך הכל ביקשנו? לממש את זכותנו הטבעית לאושר, לחיים קצת יותר טובים, אף על פי שלפני כמה שנים עשינו בדיעבד טעות בבחירת בן זוגנו לחיים? הכל מתחיל ונגמר בכסף?
ועכשיו יש את הפסיקה החדשה.
אם במקרה התחתנת עם גבר שהוא לא פסיכי לגמרי, אבא סבבה ואת נאורה למדי לשקול איתו משמורת משותפת, ובמקרה את גם מרוויחה סביר פלוס אז … תשכחי ממזונות כי סביר להניח שיהיה לך מאוד קשה לקבלם. להזכיר לכם שהמזונות הללו נועדו בראש ובראשונה לילדים שלנו? אוכל, לימודים, חשבון החשמל שלא משלם את עצמו לבד, ארנונה בשמיים, שכר דירה, להמשיך????
אז מה המדינה מנסה לעשות? לגרום לנשים להתעקש להישאר המשמורן העיקרי? ופתאום גברים שבמשך שנים לא הזיז להם עניין המשמורת, החליטו להזיל עלויות ולבקש משמורת משותפת בשביל להימנע מתשלום המזונות? איפה טובת הילדים? אין לי בעיה שאבא שרוצה להיות מעורב ולגדל את הילדים יעשה זאת, הייתי שמחה אם כסף לא היה המניע העיקרי.
כן, אני מכירה את הטענות של הגברים על כך שהמזונות מאוד גבוהים והם בקושי מצליחים לעמוד בעומס וחלקם בחובות גדולים. אני בהחלט מבינה ומזדהה, אבל כמו שאתם במשך שנים אוהבים להגיד "ברוך שלא עשני אשה" כך אנו זוכות הפעם לומר לכם את אותו דבר.
כואב לי עליכם, באמת, אבל בסופו של יום אני אשה והכי חשוב אני אמא = לביאה. אני אעשה הכל לדאוג לילדים שלי.אני לא ארושש את אבא שלהם, אני לא אעשוק ואקח כספים שלא מגיעים לי, אני לא אשקר ואנפח הוצאות אבל כן אדרוש את מה שהחוק מאפשר לי על -מנת לקיים את חיי משפחתי בכבוד.
בסופו של דבר אנחנו ההורים של הילדים הללו. הגבר לא צריך "לעשוק" את האשה והיא לא צריכה "לדפוק" אותו בחזרה.
בעיניי, המדינה לא הצליחה לתת מענה כלכלי טוב לשליש מהאוכלוסיה הבוגרת שלה שהם בסטטוס "גרושים". המיסים בשמיים, אין שום סיוע למעמד הבינוני זה ממחאת הקוטג' שבינתיים התגרש/ה, הגברים לא עומדים בנטל המזונות, חלק גדול מהנשים עניות ובאמצע של כל זה עומדים הילדים – אלה שכולנו באמת רק רוצים בטובתם, זוכרים? :-/
