כי קיץ וחם, זוכרים?
אז בואו נצחק על עצמנו קצת.
מכירים את הפדיחות הקטנות האלה שקורות ביומיום?
לא סוף העולם, לא אסון, סתם פדיחה קטנה.
כזאת שצוחקים ממנה בסופו של דבר.
אני לא דוגמא במקרה הזה כי מבחינתי, כל אירוע פומבי הוא פדיחה
בין אם בפועל או פדיחה שעתידה לקרות בשלב זה או אחר.
אבל בואו נעזוב אותי כרגע ונתמקד בכלל האנושות.
פדיחות, טופ 10.
סדר הפדיחות הינו רנדומלי ואין בכך משמעות לרמת הדירוג / חשיבות שלהן.
במידה ויהיה דירוג, הוא יתקיים בנוכחות רו"ח, בכפוף לתקנון, ט.ל.ח.
מתחילים:
1.
להמתין לרמזור הירוק (כהולכי רגל) ולהתעסק בינתיים בעניינים אחרים: סלולרי או סתם חלומות בהקיץ
ולפספס את הרמזור הירוק.
יהיו שיעברו באדום כשיתעוררו מהחלום (חלילה לכם – להיות מרוחים על הכביש זו פדיחה גדולה יותר),
יהיו שיצהירו בקול לאנשים שבדיוק הגיעו לידם "חלמתי ופספסתי את הרמזור"
ויהיו שבשיא האדישות ימשיכו להתעסק בענייניהם כאילו שהם סתם
עומדים כאן ובכלל לא תכננו לעבור. הם בהפוגה.
2.
אפרופו רמזור:
ללחוץ על הכפתור שליד הרמזור ולגלות שהוא לא מזרז את הירוק
אבל כן גורם לכריזה קולנית (ובקיצור: קריזה) של המיקום ומצב הרמזור.
תקף גם לכפתור שמתחת לעמוד המידע לגבי צפי ההגעה של האוטובוס.
זה יהיה זמן מעולה לעשות סיבוב לצד המרוחק יותר של המדרכה.
אני? לחצתי? זה פועל מעצמו.
3.
הצלחנו לחצות את הכביש בשעה טובה? יופי.
עכשיו צריך לתפוס את האוטובוס.
אה, הוא כבר בדרכו לתחנה? אין שום בעיה.
נתחיל לרוץ בקלילות ובחינניות כאילו שלא כבד לנו
ולא בא לנו למות עכשיו, ברגע זה כמו אסמטי (אסמתי? זה כמו טורקיה?)
שלא מוצא משאף.
עוד קצת,עוד קצת, הגענו לתחנה, האוטובוס ממש ליד. ברח.
אם אתם מאלה שצועקים תוך כדי ריצה "רגע, רגע, תגידו לו שיחכה"
או לחלופין מגיעים ליד האוטובוס ודופקים עליו מבחוץ כי עדיף להתפס מתחת לגלגליו מאשר לפספס אותו,
אתם את הפדיחות שלכם כבר עשיתם.
אם רק רצתם ופספסתם עכשיו השאלה איך תגיבו:
יש את אלה שצועקים ומקללים.
יש את אלה שעוצרים ומסדירים נשימה.
יש את אלה שממשיכים לרוץ כי הם בכלל לא רצו לאוטובוס.
כן, בטח.
הם בדיוק התחילו לעשות כושר.
4.
צלחנו את הנסיעה. ירדנו מהאוטובוס.
בעודנו הולכים ברחוב אנחנו רואים מישהו צועד לקראתנו,
מחייך, מתקרב ומחייך עוד יותר, ממש שמח לקראתנו.
אין לנו מושג מי זה אבל אם הוא כל כך שמח, אנחנו בטוח מכירים.
אנחנו מחייכים ומתכוננים להושיט יד ללחיצה ידידותית,
רק כדי לראות את האיש החביב עובר אותנו ומתחבק עם המכר האמיתי שלו,
שבדיוק הלך מאחורינו.
תמשיכו תמשיכו, לכו רגיל.
מהר ורחוק.
אתם פשוט מאוד ידידותיים ומחייכים לכולם. כאלה אתם. לא?
5.
עוד 5 דקות אנחנו במשרד. כמעט עשינו את זה.
פתאום, אוטו חולף משפריץ עלינו כשנוסע במהירות על שלולית בכביש.
או שסתם הלכנו מתחת למזגן מטפטף,
חלפנו ליד ממטרה ו, טוב הבנתם את הקטע.
מה תעשו?
תעצרו? תצעקו? תצחקו?
תמשיכו ללכת כרגיל. נרטב? מי נרטב? תוך דקה זה מתייבש.
6.
נכנסו לבניין. מעלית.
כאן יש לנו פוטנציאל לפדיחה משולבת. שתיים במחיר אחת.
אנשים נכנסו למעלית ואתם עוד 2 שניות מגיעים.
תרוצו? תספיקו? תגידו רגע? תושיטו רגל?
תראו אותם מנסים לעצור את הדלת ולא מצליחים?
או שמצליחים – ללחוץ על כפתור "סגור דלת".
אז הספקתם. נכנסתם למעלית.
כל אחד בוהה לכיוון אחר.
המעלית עוצרת. ואתם יוצאים בבטחה החוצה יחד עם אדם נוסף.
קומה 3.
המשרד שלכם ב- 5.
למה יצאתם? מה תעשו עכשיו?
הוא מסתכל עליכם, תוהה אם אתם עובדים יחד והוא פספס.
תחייכו יפה ולכו לכיוון מדרגות החירום. אולי שם תצליחו להגיע ליעד בשלום.
7.
הגענו לעבודה. יש! גם פיפי יש. מה עושים? הולכים לשירותים.
צלחנו את המשימה בהצלחה. הורדנו את המים. עכשיו שוטפים ידיים.
הברזים? אוטומטיים. רק הניחו ידיים מתחת והמים יזרמו.
בטח. תמיד. למישהו אחר.
לכם אף פעם לא. תנסו אחד. ועוד אחד. ועוד אחד.
ואז כבר מי שלידכם יסביר לכם שצריך לשים את הידיים ככה ולא ככה.
עזבו, תביאו סלע. כבר יהיה קל יותר להוציא ממנו מים.
8.
יצאנו מהשירותים. כמעט.
מבט אחרון במראה. מה זה? צמח לנו זנב? לבן? ארוך?
אהה, לא. זה נייר הטואלט שנתפס במכנסינו והולך איתנו
כאילו אנחנו כלה וזהו השובל של שמלתנו.
נורידו אותו באלגנטיות ונמשיך כאילו כלום.
שגרה.
9.
מגיעים לדלת.
מה כתוב על הדלת? "משוך".
מה אנחנו עושים? תמיד? באוטומט? נכון. דוחפים.
למה? תשאלו את התאים במוח.
ואם כתוב "דחוף" זה יעזור?
לא. כי אז אנחנו נמשוך.
ככה יעשו כולם עד שהידית תצא מהמקום.
אולי עדיף דלת אוטומטית.
אבל אז היא לא תפתח. טוב, זו כבר פדיחה אחרת.
10.
לכתוב בלוג של 10 הפדיחות הקטנות והמעצבנות של החיים
ולא למצוא את העשירית.
טוב, האמת שאין לי בעיה למצוא. אבל משאירה לכם.
שתפו שתפו. בטוח יש לכם פדיחות. מה אתם אומרים??
שיהיה שבוע טוב, חודש טוב, אוגוסט טוב ויאללה ביי.
שבוע הבא אני בחופש. 3 ימים.
בארץ הטרופית – נתניה.
האמצעי אמר שאנחנו נוסעים לחו"ל,.
לנתניה.
הריביירה הצרפתית.
בזמן אתם תתייבשו בנתב"ג,
אנחנו ננוח לנו במונית בדרך נמיר. תקנאו.
יהיה לנו כיף.
הורים, 3 ילדים וסבתא אחת נהדרת.
יאללה בלאגן.