שם הסרט עורר בי עניין.
ביום שלפני הפרימיירה התאפקתי שלא לקרוא על הסרט ולא להתעניין בפשר השם, אלא להתמסר לשם המתעתע.
במסגרת ספר שאני כותבת על אישה שתורמת ביצית לאישה שאיננה מכירה קיוויתי שיהיה קצת "חומר" מעניין לתחקיר בהקשר הזה.
לא היה.
היה מרתק יותר.
סרט על הורות, שאיננה הורות, מזוית של אבא, שאיננו אבא.
הבנתם?
סטודנט שמתקשה עם סופים, מנהל רומן עם פרודה טרייה, שלה ילדה בת שבע.
מערכת היחסים עם אימה, מביאה אותו לנהל מערכת יחסים גם עם הילדה.
מערכת היחסים שנרקמת בין השניים מרתקת, עדינה, שברירית, מהנה.
בסופו של דבר, הסטודנט החופשי מצליח לחדור לליבה של הילדה, לגייס אותה כחברה, כשותפה לסרט שהוא מצלם.
מערכת היחסים הזו מופיעה במלוא הדרה על המסך, אך מערכות היחסים האחרות: בינו לבין חברתו הפרודה הטרייה, מערכת היחסים שלו עם הגבר הננטש משלימות תמונה מרתקת על החוויה – וזאת מבלי לראות את הדמויות כמעט בכלל.
סרט רגיש, פמיניסטי, בלי אישה אחת גיבורה הוא בהחלט לא הישג מבוטל.
הישג שצריך לעודד ולתמוך עוד ועוד.
הילדה המהממת ששיחקה בסרט את הגיבורה בת השבע, ישבה כמה כסאות ממני , כשהיא בת 12… והיתה עדות חייה לשנים הארוכות שארך להביא את הסרט אל המסך.
באשר לשם?? טוב, לא בטוחה כמה השם מתאים לעלילה. אבל הוא גירה אותי לפני הסרט ותוך כדי. זה תפקידו.
ממליצה בחום שעה וחצי של איכות.
אפשר לצפות בסרט בסינימטק וברחבי הארץ.
