מתחילות את סקירת שבוע הפאשן של Elia'sisters
האופנה במאה ה-18 התאפיינה בעיקר בלבוש תחתון מגושם, לא נוח ובעל שכבות רבות. נלבשו מספר חצאיות מכפלת מעל חצאית הנפח בשביל לשפר את נפילת השמלה ולהקנות נפח נוסף. השכבות הכבידו על האישה ולא אפשרו חופש תנועה או נוחות. תפקיד הלבוש במאה ה-19 היה להבדיל בין המעמדות. הלבוש היה סימן ההיכר למעמד החברתי, והכלכלי.
הבגד מהודר, מחמיא, כבד, לא מאפשר להתנועע בקלות, נוקשה, לא נוח, מגביל, בגדים המונעים מהנשים לעבוד. לעומת הנשים מהמעמד הגבוה שהתעסקו בבגד, נשים ממעמד הפועלים עבדו בעבודות של גברים ולכן נזקקו לבגדים נוחים המשרתים את אופי העבודה.
בתקופה זו גם לצבע הבגד היה תפקיד. הצבע הלבן סימל עושר, והיה שייך לאנשים מהמעמד גבוה בעוד שהצבע השחור השתייך למעמד הנמוך. הבגד השחור היה הסממן לחוסר באמצעים, צבע שניתן ללבוש לכנסייה, ללבוש בזמן אבל וביום יום.
בשונה מהתפיסה הרווחת היום לשמחתנו במאה ה-18 נהגו בעזרת לבישה יום יומית של מחוך להצר את המתניים ולהקטין את הקיבולת של הקיבה בדומה לתוצאות ניתוח הצרת קיבה.
בשנים 1840 עד 1870 התפתחה צורת "שעון החול" הנחשבת עד היום לצורה הקלאסית למחוכים: היקף רחב יותר של האגן והחזה, והיקף מזערי של המותן.
נשים התעלפו פעמים רבות בשל מחוכים מהודקים מידי, ואף נהגו לשאת עמן מלחי הרחה לאישוש חברותיהן לצרה, אך היחס החברתי לכך היה יחס רומנטי, של רצייה חברתית, כאל הדגמה של שבריריותן ועדינותן הנערצת של הנשים- מטורף שכך היה נהוג! שאפו על הדרך בארוכה שהנשים עברו .
המראה החיצוני של הנשים בתקופה זו התקבל כרך ונשי , אבל הלבוש היה קשה, קשוח ולא נוח- הכל למראית עין !
ניפגש בהמשך
שלכן ענת וליאת