לאחרונה יצא לי לשמוע את הרצאתו המצוינת של דרור גלוברמן, מנחה התכנית "אנשים" בערוץ 2 – "תתנתקו".
כן, כשמה כן היא, הרצאה העוסקת בחוסר היכולת שלנו, באובססיה שלנו, בדבק הזה שקוראים לו טלפון נייד, אייפד, אייפוד ושאר גאדג'טים ממכרים להיפרד מהם.
את ההרצאה שארגנה קרן אלוף http://www.kerenalouf.co.il/ , מי שאצלה חתומים מיטב המרצים במחוזותינו, שמענו במרכז פרס לשלום, בקצה יפו, במקום שבו הים כחול ורחוק ומרשים, במקום שבו ממש מתבקש להתנתק.
בכל פעם שאני שומעת את דרור, אני נשבעת לעצמי שאני בנייד יותר לא נוגעת בנהיגה. אני מודה שזה החלק שהכי קשה לי אתו, הצורך הזה שלנו בכל פעם שאנחנו עוצרים ברמזור אדום להעיף מבט אל הטלפון, כאילו לבדוק שהוא לא בוכה או רעב או זקוק למילה טובה… צורך אובססיבי שמתגלה אצלי גם בעת שאני לבדי ברכב, עומדת בפקקים ארוכים ומייאשים, אני רק אציץ לתיבת המייל אני חושבת לעצמי, כאילו שמחכה לי שם איזו הזמנה למסיבה מטורפת…
אז ביום שישי האחרון באמת היינו במסיבה מטורפת, מועדון התאטרון חגגו את המסיבה השנתית שלהם עם פדי הפקות המצוינים שהפעם לא רק שזכינו לקבל מהם את להקת LIVE שהיא ללא כל ספק הרכב הקאוורים המוצלח והאיכותי ביותר שמסתובב כאן כבר שנים, הפעם זכינו לקבל גם מופע חימום של להקת ABBA PLATINUM היישר מלונדון, ואם זה לא מספיק, אז עברי לידר ויגאל בשן היו אורחי LIVE.
אז כשדבר כזה קורה, אני רוקדת בממוצע שלוש שעות בלי הפסקה. ברור שהנייד שלי בתיק, אני לא בנהיגה ומי בכלל רוצה לבדוק מיילים עכשיו?… טוב, תתפלאו ! שלוש שעות רקדתי ופשוט לא האמנתי, עשרות אנשים שנדמה לי שהם נאורים ומצליחים, רובם נראים טוב, פשוט עומדים, שלא לומר נטועים להם באמצע רחבת הריקודים התוססת, בזמן שעל הבמה מיטב התוצרת, והם מה?, כן, בודקים מיילים, מצלמים בווידאו את ההופעה עד שכבר כואבת להם היד והם לא מצליחים לרקוד, או לראות, העיקר שהם מצלמים ! והיה שם אפילו אחד שהגדיל לעשות, הוא בדיוק באמצע ההופעה חשב שזה זמן טוב לעשות סדר בנייד, אז הוא גרר תיקיות, מחק אפליקציות, פינה מקום בזיכרון ואף סידר את התמונות, בזמן שאנחנו רקדנו סביבו בהנאה.
היו רגעים במסיבה הכול כך מצוינת הזו שחשבתי שאולי צריך להביא לכאן רגע את דרור?, שיגיד להם שיתנתקו כבר למען השם, שירפו את השרירים, שירקדו את החיים ! (וכן, הגיל הממוצע במסיבה ממש לא היה 14, הוא היה יותר קרוב ל 41…).
לאחרונה יוצא לי להרהר הרבה בעניין של התנתקות, לאו דווקא ממכשירים ממכרים, למשל מדפוסים, מפחדים, משגרה, מהמוכר והבטוח, מנוחיות, מאכזבות. ככל שההרהורים שלי הופכים עמוקים ונוקבים יותר אני יודעת כמה קשה להתנתק, מבינה כמה מאמץ נדרש מאתנו בכדי שנוכל להרפות ולשחרר.
בכדי לעזור לעצמי, החלטתי לארגן רשימה של 10 דברים שהתנתקתי מהם ושההתנתקות הזו גרמה לי להקלה ושחרור, נדהמתי לגלות כמה קשה הייתה הדרך עד ש וכמה נפלאה הייתה אחרי ש…
אז המסקנה שלי היא שאל תהיו פזיזים מחד, אבל גם אל תישארו תקועים מאידך. יש משהו משחרר בהתנתקויות… גם מהנייד אגב, אני כבר חודשים נפרדת ממנו ברגע שאני נכנסת לחדר השינה, מניחה אותו בפינת הטעינה שהכנתי לי שרחוקה ממני מספיק, מה שמאפשר לי לקרוא, לכתוב, לבהות ולנוח מהדבר הממכר הזה. (אגב, עשיתי את זה גם לילדיי המתבגרים, מה שהגדיל משמעותית את מעט שעות השינה שלהם…).
אז תתנתקו לכם בהנאה,
באהבה,
אני
