כמה פעמים שאני שמעתי את המשפט הזה בשנה האחרונה…
תחליפי כבר (בפייס, בוואטסאפ, בבלוג, באתר….), זו כבר לא את שם!
מתוקף עיסוקי כיזמית ומשווקת, כמות המקומות ברשת בהם מופיעה תמונה שלי היא לא קטנה.
ודחיתי את ה"קץ" של החלפת תמונה בגלל שידעתי שלא אצליח לשנות את התמונה
בכל המקומות בבת אחת (אני לא זוכרת אפילו את כולם..)
אבל יום אחד הצטלמתי בוידאו להדרכה שאני עושה (אני מלמדת מעצבות ויוצרות איך למכור את העבודות שלהן באינטרנט)
ושכרתי צלם מקצועי, שבסיום הצילומים שלח לי כמה תמונות סטילס. התמונה שמתנוססת כאן למעלה היא אחת מהן.
כ"כ מצאה חן בעיני העבודה שלו, שהחלטתי בשישי בערב
מה זה ערב, לילה, סביב 22:00, להחליף תמונה. בשקט, כשכולם ישנים,
או לפחות נחים להם בשבת שלהם.
אז החלפתי אותה בפייסבוק.
תוך פחות מדקה, בחיי, התחילו לייקים בכמות שלא ידעתי שאפשרית בכלל,
ועוד אחד,ועוד אחד…
ותגובות של אנשים שבכלל לא ידעו מה אני עוברת בחודשים האחרונים
פפפפ. תוך יומיים הגעתי למעל 180 לייקם ומיליון תגובות על המראה החדש.
טוב, אני יכולה להבין את זה, זה כמו לראות תמוונה של לפני ואחרי
מבלי שמישהו מכין אותך שזה עומד לקרות
ולא רק שה"אחרי" זו סתם תמונה, ה"אחרי" במקרה הזה הוא תוצר של יום צילומים שבו הרגשתי ממש טוב..
והצלם שצילם ממש מקצועי..
כשרואים אותי ברחוב ולא מזהים אותי, זה משהו אחד,
כשרואים אותי ברשת ומגיבים, זה משהו אחר.
כי ברשת זו תגובה של המון אנשים בבת אחת, בדר"כ באמת של חברים ומכרים ממעגלים קרובים לי,
יש כאן אלמנט מאד סוחף (את הצופים, לא אותי..), וזה יכול להמם (אותי).
מאז, אגב, עברו כמה חודשים, וכבר העליתי עוד כמה תמונות…כולן זוכות לאהדה רבה, לפרגון מטורף,
אבל זה אף פעם כבר לא כמו הפעם ההיא, כי הפעם אני יותר מוכנה לגל השוטף הזה של אהדה ופרגון:-)
