לא יודע איזה לילה עבר עליי, אני באמת לא יודע, ישנתי את כולו, אבל דרך דפי הבוקר שמופיעים לפניי הכל נראה לי סתמי, ישנם ימים כאלה בשבוע או בחודש, שכלום, כלום גדול שעוטף את חלל נפשי, כלום שלא נראה באופק, וכלום שנראה באופק, העולם הזה שחוזר על עצמו שוב ושוב ושוב בתנועה מעגלית אינסופית, מאיפה באנו לכלום הזה? לאן אנחנו הולכים בתוך הכלום? יצירתיות? איזה יצירתיות עכשיו? לא בא לי על יציריתיות, לא בא לי לכתוב את המילים האלו, גם כי הבטחתי לעצמי שאכתוב מתוך שעשוע, אבל אין פה שעשוע במילים, אני מניח לזה, ופונה לגיטרה אבל הנוכחות של האצבעות המגושמות שלי, והיא מרגישה את זה, וכמו המילים שבדף גם הצלילים עכשיו חורקים, וזה צורם לאוזן המוזיקלית שלי, אני משיב אותה על המעמד וחוצה למטבח אכין ארוחת בוקר יצירתית, אבל הירקות אותם ירקות שוב סלט, אכלתי אתמול סלט ושלשום סלט כל השנה הזו מצאתי את עצמי אוכל סלט, כמה יצירתי זה יכול להיות הפעם?
אבל התחייבתי בפני עצמי לכתוב את הבלוג הזה, להתגבר כארי ולעשות את מצוות הכתיבה, אז אני רוצה להעניק לכם תרגיל ששובר את היום הזה, ודוחף אותי אל היצירה, אני פשוט שובר הכל, אני שובר ומרכיב מחדש. נסו אותי, תשברו כד ותדביקו אותו, הנה קניתם דבק, והנה פיניתם זמן למלאכה, יש לכם יעד וצורה, ועבודה עם הידיים בלי לשים לב אתם תלכו לאיבוד ביצירה.
אבל אנחנו לא צריכים לשבור את הבית שלנו כדי לעודד יצירתיות אנחנו יכולים לשבור גם חוקים, ומסגרות, ולוחות זמנים, ודרך הסדקים לברוא מחדש, אז נגלה עקרום יסוד חשוב ביצירתיות, שהמסגרות שלנו, הן המרחב שבו מתקיימת היצירה.
זה לא פשוט ליצור יש מאין, האמת היא שזה כמעט בלתי אפשרי, עולם היצירתיות הוא רחב והוא כפוף למסגרת שבו הוא מתקיים, מאיפה מתחילים בכלל? איפה הסוף? מה יש? מה אין הכל חשוך, ואכן חשוך, הביטו לשמים הלילה אם לא היו כוכבים בשמיים ורק המרבד השחור היה מכסה אותנו, איך היינו יודעים מרחק מהו? ועומק? ופרופורציות? הכוכבים, הירח והשמש מעניקים לנו מסגרת שהעין יכולה לקלוט, ובהתאם לכך היצירתיות מבקשת לבנות חללית.
במילים אחרות יצירתיות פורחת בתוך מסגרת, אם לא הייתה מסגרת לא היה לה איפה לפרוח, המסגרת מעניקה לנו את היצירה שגם תשבור אותה.
כדי ליצור, נצטרך לשבור מסגרות, וכדי לשבור מסגרות עלינו ליצור אותם ומה יותר טוב אם לא להביט על החיים הממוסגרים שלנו, וכמה מסגרות יש אה, יש מסגרת של תמונה ויש מסגרת עבודה מ 8 עד 4, יש מסגרת בית ספרית, ויש מסגרת רפואית, יש מסגרות של עובד מעביד, ואיררכיות, ומסגרת צבאית, ומסגרת של הכלא, כל כך הרבה מסגרות, קחו מסגרת ותעמיקו בה, תנו לה את הכבוד להיות מסגרת ותספרו על הדף את כל הכוכבים והירחים שלה, ספרו כמה שרק אפשר.
ואחרי שתבנו אותה, פאקינג תשברו אותה. ניתן למסגרת של הנישואים להישבר, נעניק בגידה ומאהבת, ניתן לשברים להרחיב לנו את המבט, על אמון, על אהבה, על סקס תנו ליצירתיות לרכל על הדף, איך הבגידה קרתה? איפה היה המפגש הראשוני? מי זאת? כמה פעמים כמה שנים? ואז אחרי שנשברנו לרסיסים, נבנה את המסגרת מחדש, וזה יהיה שונה ומיוחד.
קחו ספורטאי מצטיין בשגרת חייו, רגע לפני תחרות חשובה באולימפיאדה, ספרו לי על שגרת הבוקר הקפדנית שלו, ספרו לי על הסתמיות שבה, ספרו לי על הנחישות שלו להיות מקום ראשון, על החיים שהוא הקריב למען הכבוד של המדליה, ספרו על המשפחה, והזוגיות שנדחקה לשוליים, יש לו חברה יפה, מאמן קפדן, מדליות אין ספור, סדר עבודה, ותאריך לתחרות, עכשיו שברו לו את זה, תשברו לו את הרגליים מבחינתי, באמת, תעבירו אותו החלקה במדרגות, תאונת אופנוע, שברו לו את סדר היום, ואז תתנו לו להתמודד, והנה נולד לו עניין, וסיפור, והנה היצירתיות רוצה להשתעשע, תנו לה, איך נשבור אותו? איך הוא יתמודד? את מי הוא יפגוש? אולי הוא יגלה שמקום ראשון זה לא הכל בחיים? או שהוא יכיר חברה חדשה שתעניק לו משמעות אחרת מאשר המדליה, אולי הוא ייקח מטוס להודו, ויישתכן באשראם, יעבור מדיטציה ויבין לעומק את נוכחות ההוויה, ומקום ראשון זה לא בגוף זה בראש, עזבו, קחו אותו לרופאים הכי טובים, קחו אותו לטיפולים בעולם, תשרבטו קצת נוף על הדף, שישתה איוואסקה באמזונס של ברזיל, תנו ליצירתיות לחגוג על השברים, שתרכיב מה שתרכיב, גם אם בסופו של דבר זה לא הסיפור על הספורטאי הזה בכלל ומצאתם את עצמכם כותבים על יערות ברזיל ושאמנים, תנו לסדק של האור לחגוג על הדף, מסגרת הספורטאי נשברה כדי להעניק לנו כיוצרים לגלות עולמות, והמסגרת היא מסגרת, היא פה כמו בית, תמיד נוכל לחזור אליה.
בדיחות מצויינות נולדות ששוברים את התנועה של החשיבה, אז תשברו ותחשפו את השברים, כמו הכוכבים בשמיים היצירתיות שלכם תייצר חללית שתעבור בין השברים.
חפשו לשבור, חפשו מסגרת ותשברו, עשו את מה שסדרות מצויירות שברו יפה, את הזמן, בארט סימפסון כבר למעלה מעשרים שנה באותו גיל, היצירתיות חוגגת והמסגרת מאפשרת לה, עשו את מה שריק אנד מורטי עשו, שברו את מסגרת החלל, וכעת הם יכולים לבלות בכל העולמות האפשריים, כמה היצירתיות חוגגת גם שם.
תכתבו שירה בחרוזים ותשברו אותה בחרוז אחר, תפתיעו את עצמכם, אל תפחדו לשבור, במילים בפזמון, בתנועת מכחול, בדפוס התנהגות, הניחו פסי האטה, אל תתן ליצירתיות להירדם, היא לעולם לא נרדמת היא גוחלת, מחפשת את השברים כדי לפרוץ החוצה, תנו לה את הסדקים האלה.
תשברו למענה.