תקליט שבור

אני עובדת במשרה מלאה, שמענו.

חוזרת הביתה אל הילדים, ברור.

כמו כולנו, או לפחות רובנו.

אז מה המשרה השלישית שלי?

לאט לאט, בין ענני הדכדוך והשחיקה, אני מגלה את המשרה השלישית שלי.

משרה שלא מוגדרת בשעות, לא מתחילה כי לעולם לא נגמרת.

24/7 כולל חגים וסופי שבוע. גם בכיפור.

אין חופשים, גם לא ימי מחלה.

המשרה הזאת מתקיימת אצלי בראש, כמו תקליט שבור.

מחשבות מחשבות מחשבות מחשבות

התעוררתי בשש בבוקר?

אחרי 10 דקות כבר ״עברתי״ על כל היום.

מה יש לי לעשות, מה כבר עשיתי, מה אספיק ומה לא. ב

מה בטוח אכשל וכמה כח ישאר לי.

10 דקות.

אני כבר עייפה. מותשת. מובסת,

מראש. על החשבון.

מעייף.

מתסכל.

שוחק.

מתיש.

מדכדך.

מעורר חרדה.

הכל מהכל עם הכל ואי אפשר להפסיק.

איפה כאן המתג הראשי?

איפה סוגרים את שיבר המחשבות?

הלוואי שהיה כזה.

שמישהו יגלה לי איפה הוא נמצא.

אתם יודעים מה? בואו נתפשר.

לא לסגור.

בסדר.

אפשר להחליש את הזרם?

הוא כואב לי.

הוא מתיש אותי.

מעייף.

מישהו כאן מבין על מה אני מדברת???

התמונה מתוך Shutterstock