שיפצנו את הבית. הגיע הזמן הנכון לכך, והכסף שחסכנו למטרה זו..
השיפוץ כלל את הרחבת החלון בסלון.
מחלון קטן ולא משמעותי בצד הקיר, התרחב החלון לכל אורך הקיר, והפך מסדק צר לפתח ענק, למקור של אור, אויר ונוף. מול ביתי הקטן יש הר שירוק כל השנה, גדלים בו עצים ופרחים בכל צבעי הקשת, מתהלכים בו עדרי כבשים במרעה, ושמיים כחולים נפרסים לכל האופק.
בעליה לרגל שהייתה לביתנו בימים שאחרי סיום השיפוצים, התגובות מצד השכנים והחברים היו נלהבות- וואו! איך הבית גדל! וכמה אור נכנס מהחלון! ואויר! הנפש לא שבעה! אפשר להסתכל בחלון שעות!
ואז חשבתי על חלון הנפש. לפעמים הראיה שלנו נקודתית. טווח הראיה צר, קצר, הפתח קטן.. ואנחנו לא מצליחים לראות את האור, את הטוב. את המרחב. את האופק.
אבל אם נפתח את הנפש, את הלב, ונרחיב את שדה הראיה- נגלה המון נקודות אור, המון מרחב ומרווח, אויר צח..
כל מה שצריך זה רק לפתוח חלון!