זמן לא רב אני במסע לשוב ולהתאהבתי בעצמי.
מסע החיים לימד אותי להיות ענווה, ביישנית, נאמנה אך לא מאמינה ,אוהבת אדם , נחושה והיום גם יכולה להגיד גיבורה.
מרגע שהתחלתי במסע, התחילו להתאהב בי פרפרים. פרפרים ותיקים, פרפרים בני יומם, פרפרים יפים ופרפרים מכוערים ואני אספתי את כולם אליי, אל לבי. כזאת אני, לוקחת הכל ללב."אז למה לי לקחת ללב" אמר פעם אריק איינשטיין …והפרפרים הם גם יודעים, אם אושיט את ידי ואת ליבי אליהם, בשקט, בחיבה והערצה ליופי שבהם, הם ישובו לנחות בכף ידי.הם גם יוליכו אותי לאור שאותו הם כל כך אוהבים.
להתאהב שוב בעצמי. ברגשותיי, באני שלי.שלי-זו המילה החשובה כאן.להתאהב בפרפר שלי
שמרית אור כתבה את המשפטים המדהימים האלה שמלוים את יומי מילדות
"עוד תראי את כל הדרך
עוד תלכי בה היא שלך
גם אם לא תהיה תמיד קלה.
תביטי ותראי את כל הדרך
תקבעי את מסלולה,
תעברי את כל הדרך כולה."
בקרוב כשאתהב בעצמי אהפוך לפרפר.פרפר שלי