יש לי יומן אישי שהתחלתי לכתוב בכיתה ב', במחברת חלקה פשוטה כזאת של דפרון… זה התחיל מכמה סיפורים יומיומיים על הכיתה שלי ועל חברות, ובהתחלה גם הייתי מציירת בו קישוטים קטנים בעיפרון או מדביקה כמה מדבקות בפינת העמוד, אח"כ עם השנים הכתב נהיה קטן יותר, צפוף, המחשבות הלכו והתרבו להן על הנייר, וזה היה המקום הכי פרטי שלי. אפילו היה לו שם (בדיוק סיפרו לנו בכיתה על קיטי של אנה פרנק…)
המשכתי לכתוב אותו עד שהייתי סטודנטית בערך, מחברות חלקות נוספות הצטרפו לערימה, ולי היתה הפינה הקטנה שלי עם עצמי, לעצמי..
כן, תמיד אהבתי לכתוב.
אחרי שהחיים שלי קיבלו איזשהו כיוון והתחלתי לנוע במסלול המצופה של לימודים ועבודה, ועוד עבודה.. ואז גם בן זוג וילדים.. ועוד עבודה.. וכל המרוץ הזה, שמתי לב שזנחתי את הדבר שאני בערך הכי אוהבת לעשות בחיים – הפסקתי לכתוב.. את היומן החליפו חברות הנפש, או מטפלים כאלה ואחרים, ואני – הפסקתי לכתוב..
והשנים עברו.. והילדים קצת גדלו.. ואז הרגשתי שזה מתחיל לעקצץ לי. פשוט ככה, יום אחד.
והיה ברור לי שאני חייבת לפתוח בלוג. כי יש לי כל כך הרבה מה לכתוב ואני מוצאת שהכתיבה באמת משחררת, אמיתי. ובכלל, אני רוצה להגיע לכל כך הרבה אנשים.. אני מתה על אנשים.. אז ברור שאני חייבת לפתוח בלוג..
אבל לא היה לי קונספט, ואז כן היה לי קונספט, אבל הוא לא הרגיש לי נכון, ואז לא ידעתי אם אני מוכנה לחשיפה האישית, ואז לא ידעתי איפה לפתוח את הבלוג.. ואז שוב זנחתי.
מדי פעם היו פוסטים ארוכים בפייסבוק, פה ושם איזה שיר למגירה, וגם כמה סיפורים שנותרו בתיקיות על הדסקטופ. אבל עדיין לא היה לי בלוג.
לסלונה הגעתי די במקרה, אחרי שהדס בשן פנתה אלי בבקשה לכתוב פוסט בנושא מחאת הקצינות שהייתי פעילה בה בזמנו. ואני? אני רק חיכיתי שמישהו ייתן לי כבר איזו משימת כתיבה שתזכיר לי כמה שאני אוהבת לכתוב… אז ככה על הדרך, הדס עזרה לי להבין כמה התגעגעתי לזה וגם פתרה לי את ההתלבטות הטכנית – התחלתי בסלונה ושם אשאר.
הקונספט הסופי התבהר די מהר, כשהבנתי שאני רוצה לשלב שתי אהבות גדולות שלי – אופנה ונוסטלגיה.
היה ברור לי שאני חייבת לכתוב את עצמי, את העבר שלי, את ההווה שלי.. אחרת זה פשוט לא יתחבר.
וכך נולד לו 'על אופנה וגעגוע'…
(אוסף תמונות מפוסטים נבחרים בבלוג שלי)
ומאז יש לי עוד בית, בית של כתיבה. ושם נמצאת משפחה שהכי כייף איתה בעולם!!
בשנה האחרונה, מאז שהגעתי לסלונה, הכרתי כל כך הרבה אנשים מדהימים, מכל הארץ ומהעולם, חיזקתי קשרים מקצועיים בתחום שלי, ובעיקר למדתי המון.
ה"אימהות" שלנו משקיעות בנו כל הזמן, נותנות לנו הזדמנויות לגדול ולהתפתח עם הבלוגים שלנו, ושולחות אותנו לכיוונים מעניינים – כל אחד בתחומו. מאוד כייף להשתייך לבית כזה מגוון, ועוד לא התחלתי לדבר על ה"אחים והאחיות" החדשים שלי (שאתם יכולים לקרוא את הסיפורים האישיים של הבלוגים שלהם ממש כאן בימים אלה), שהם בערך החבורה הכי אמפאטית, מצחיקה, מגוונת ונפלאה שיצא לי להכיר בשנים האחרונות.
בקיצור, קיבלתי פלטפורמה ככ נעימה ומחבקת (שלא לומר מפנקת), לעשות את הדבר הזה שתמיד אהבתי לעשות – לכתוב…
גם אתם מוזמנים לפתוח בלוג בסלונה
