אתחיל מזה שתמיד ידענו שנעשה משהו יחד על במה.
בכל המעגלים הקרובים (משפחה חברים טובים) היינו מתנהלות כמו מופע פרטי, שתינו ברגע שקולטות שיש יותר משני אנשים ברור לנו שיש קהל.
אנחנו לגמרי אמא ובת, כלפי חוץ נראה שכל היום אנחנו בסבבה, וכיופים. ישלנו התנהלות לגמרי של גבולות, ולא יותר מדי נוגסות אחת בשנייה. משאירות מקום לכבוד הפרטי עם המרחב שכל אחת צריכה, למרות שפה ושם יש נסיונות זליגה.
למרות שאני האמא אני יותר זורמת, מקבלת הכל בטבעי, לא עושה ענינים מזוויות למרות שאני לא מתה על זה, לעומת זאת יהלי מרובעת עם המון מעצורים ואת זה זיהינו מילדותה.
אני חשופה לגמרי מתה על התערבבויות, אלפי אנשים התארחו בביתי ללינה, ארוחות, מקלחות ,בכלל לא מפריע לי שאנשים מסתובבים בבית, לעומתי יהלי הכל לאט לאט בשיקול דעת, צריכה פרטיות וחס ושלום אם מישהו ישב לה על המיטה שלה.
מה יהלי חושבת עלי: טיפוס חי,דינמית,היפר אקטיבית,חסרת מנוחה,אסוציאטיבית,קומית,תקשורתית, מחוברת לכל העולם ,מתישה,הרבה תנועות פיזיות,גרודים, עושה 100 דברים בבת אחת, דחפור, ובעיקר אופטימית.
מה אני חושבת על יהלי: איטית ,דרוש לה זמן רב לעכל מצבים,לא אוהבת שינויים, מתנהגת מבוגר,שנונה, מצחיקה בטירוף עד דמעות, כשרון לתפוס ניואנסים שאנשים רגילים לא שמים לב אליהם,היא אחת הנשים בעולם שהכי הכי מצחיקה אותי, המבט שלה אומר לי שעוד שנייה יבוא משהו…חסרת סבלנות, לא בנוייה ללחץ, משימתית, אוהבת לסיים פרויקטים לפני שמתחילים, נאמנה ביותר במערכות יחסים באשר הן. ובעיקר פסימית גם אם היא אופטימית היא פסימית.
היו לנו מפגשים רבים לצורך כתיבה ובמה, אנחנו מאד מעורבות בקהילה במושב שלנו ותמיד תורמות את החלק הזה שלנו.
מכתה ב' כשעמלתי על הפקת מסיבת פורים והתוכנית היתה כבר סגורה פתאם הודיעה לי יהלי שהיא גם מופיעה והכינה קאוור ל"בני בני ילד רע," ולא יכולתי להוריד אותה מזה, פחדתי שיגידו שאני דוחפת את הבת שלי לבמה ולא נותנת לילדים אחרים להופיע, היא היתה כל כך מדליקה שלא היו דיבורים.
ממש מאז ידענו שזה הכיוון שלה ואכן היא בוגרת בית צבי, שייכת לתאטרון הנגב, לבנות של דומינו גרוס, ועוד פרויקטים פרטיים ,ואני שם תמיד עוזרת לה ללמד בע"פ.
המופע שלנו הוא תוצר של מסיבה גדולה שהכנתי לעצמי ביומולדת 60 והודעתי לה שאנחנו כותבות מופע לשתינו שיש לו סיפור אישי.
הערב הזה הצליח ביותר למרות שהופענו רק עם קטע פתיחה ,אחרי המסיבה אמרתי לה אנחנו הולכות עם זה עד הסוף ומביאות מופע שלם לבמה.,גם אם זה יקח שנים, ואכן אנחנו שנתיים וחצי אחרי, שיכתבנו אותו מאה פעמים, וחזרות ובאמצע יהלי נהייתה תודה לאל אמא ואני סבתא וגם זה קטע שהיינו מאד סובלניות אליו, וכשהתפנה לי זמן חזרתי לכתיבה והיא חזרה לעבודה איתי ואנחנו חזק בפנים אחרי בכורה מאד טובה, ושיווק מסיבי.
אירית דגמי בת 62 גאה!
http://iritdigmi.blogspot.co.il/2013/10/10000_20.html
תהליך העשייה של המופע שלנו התנהל תחת הפרעות מדי רגע של כל הדיירים בבתים שלנו ובחצר .
ואני מפרטת: אבא של יהלי שגר בדו משפחתי איתי ועם בן זוגי לחיים דויד, בעלה של יהלי מישה, המתוק נכדי ברי, ורנן בני שגר בביתי +ארבעה כלבים שעולים ויורדים מהבטונדה שלצורך החזרות הפכה לבמה מאולתרת,
ולא רק שעולים הכלבים גם נובחים ומייללים. את הבימוי העיקרי עשתה יהלי ונזפה בי רבות וקשות, והייתי חייבת לשים הכל בצד כי אחרת היינו מפוצצות את הרעיון. הבעיה המרכזית שלי היא לזכור את הבע"פ ויש לי המון מונולוגים שאני אמורה להיות צמודה אליהם ולא לאלתר כי זה כרוך בתפקידים שיהלי מבצעת.
כשיהלי נולדה היא עברה שני ניתוחי בטן רציניים, אחד בגיל 4 ימים ואחד בגיל חצי שנה ומשם אני חושבת שכל ההסתכלות שלי השתנתה לגבי כל דבר שקורה או שנאמר, אני משערת שמהמקום הזה התחברתי אליה בדרך מסויימת שמאפשרת לנו את הזוגיות הזו. ושוב מציינת אנחנו לא נחשבות חברות אלא אמא ובת.
מתוך "טיפול 10,000" מופע קומי של אמא ובת תאטרון "יהלימא" אירית דגמי ויהלי חנדרוס דגמי מפיקות/כתבו / משחקות. בימוי יהלי חנדרוס דגמי. בכל חודש פעם אחת בתאטרון הסמטה ביפו.
צילם :רמי נעים קרית גת.
